אני בקושי נושמת
בקושי הולכת, בקושי מדברת
ממש דז'ה וו אני חווה פה
היום הסתכלתי בחוץ על אנשים
וחשבתי לי
איזה נחמד זה שיש מישהו שאוהב אותך
שדואג לך שאיתך ברגעי השפל והצחוק שלך
של עוזב אותך שלא נמאס לו ממך
לי לעולם לא יהיה מישהו כזה
אני ממש מתה מהלכת
סכין ועוד סכין ועוד אחת ועוד אחת
נתקעות לי בלב
אני לא יכולה לזוז
אני לא יכולה לעשות כלום
ואני בוכה ובוכה
בלי הפסקה
ואני מחכה , מחכה , מחכה
שמישהו ישאל יתעניין יזכר
וכלום בסוף אני זו שבאה לבדי
רק אני!
אני מרגישה שאני מאבדת את הבנאדם היחידי שיש לי בחיים האלה
אני שונאת את עצמי בגלל זה! כ"כ שונאת
וזה נכון מה שאומרים
איך מישהו יכול לאהוב אותי אם אני שונאת את עצמי
קודם כל אני צריכה שיאהבו אותי כדי שאני יאהב את עצמי לא..?

ושוב בקרוב אני אשאר רק זיכרון..אם בכלל