אני חושבת שאני מתחילה להבין את עצמי.
אני יודעת בדיוק מה אני צריכה , אבל אני לעולם לא אעז לבקש זאת.
כי שוב..אני מפחדת מהתגובה.
אם אבקש זאת מאחרים התגובה שתבוא אחרי לא תשנה לי
אבל כשמדובר באדם אהוב ויקר היא כן תשנה לי!
זה מצחיק.
כל מי שמכיר אותי בהתחלה אומר את מדהימה, ואח"כ נוטש אותי בשדה הקרב.
נהפכתי לסוג האנשים הדיכאוניים
שמוציאים את כל הכיף לאדם.
אנחנו כ"כ מעצבנים שבכל דבר רואים את הצד האפל.
אני רוצה שיבינו שאני יודעת שלא קל להיות איתי
שאני מדברת ממקום של מצוקה
אבל אני כ"כ גמורה ממש כלי שבר , אני כבר לא יודעת איך לעורר אהדה אצל אנשים כלפי
לא לאלה שרק הכירו ולא לקרובים ביותר שלי!
אני אפילו כבר לא ניראית עצובה אני בלתי נסבלת.
חייבים להבין אותי, לנסות לפחות..אני מפחדת להגיד את זה כאן
אבל אם כבר אז כבר
רק חיבוק אחד יעזור לי פחות או יותר
והוא כ"כ רחוק ממני.
אני לא יודעת אם אי פעם אקבל אותו.
בנתיים הדבר היחיד שמחזיק אותי זה השיחות.
" אני מכירה את הקרקעית , היא אומרת. אני
מכירה אותה באמצעות השורש המסתעף העצום שלי:
את מפחדת ממנה.
אני איני מפחדת ממנה: כבר הייתי שם."
בשנה הזו התבגרתי, צחקתי, נהננתי, שמחתי, בכיתי, התאכזבתי, קיבלתי, נתתי
כמה מילים שמעתי בשנה אחת.חיבוק אחד חם ואוהב.מריבות,פחדים,אובססיביות
ילדותיות , בדידות, רחמים עצמיים, שנאה, אהבה!
כמה עברתי בשנה אחת יחסית לאחת כמוני ..שבירה!
אני מקווה שהשנה שתכנס תהיה יותר טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;