אחרי כל הכיף,תמיד העצב חוזר אליי..
אני כ"כ שונאת את עצמי על מי שאני.
שבעצם מי אני?אף אחת..
אין בי תוכן..אני ריקה.
אין כבר מי שאני יכולה לספר לו על זה.
ואם אני מתחילה שיחה פשוטה ישר אני שומעת "הלכתי לישון"
העיקר לא לדבר איתה-זתומרת איתי עם המוזרה הזו..
ועכשיו בא לי לכתוב משו..סליחה על החפירה אבל זה בשביל עצמי, לשחרר מעליי...
אני לא יודעת איך להתחיל את המכתב הזה , כבר אמרתי לך פעם שאני גרועה בהתחלות של מכתבים.
אחרי מה שקרה שישי האחרון אני לא ממש יודעת איפה אני עומדת..
התפרצות של כעסים, מילים לא במקום שנאמרו וכמובן הפצעים שנשארו אחרי הסערה הגדולה...
אני לא יודעת איך נכנסתי לזה או איך אני יוצאת מזה.
בהתחלה של כל העיניין עזרת לי ממש ותמכת בי.
אבל עכשיו את אומרת שזה גדול עלייך..אני מרגישה את זה גם אין צורך לומר לי.
ההתעלמות הזו כל פעם שאני מנסה לשפוך את ליבי בפנייך
אני יודעת שאת דואגת לי אחרי הכל ואיכפת לך ממני ..
אבל זה לא כאילו שאני מתכוונת לזה ואת יודעת את זה.
את יודעת שאני לא מתכוונת לריב..או לעצבן או לצעוק.
זה בא מבקשת עזרה,אני לא מבקשת שתוציאי אותי מזה..רק שתהיי איתי.זה הרבה לבקש?
יש פעמים שאני צריכה אותך, סתם להוריד מעליי את תחושת המועקה הזו.
לשמוע את המילים המעודדות שלך ..ולהגיד לך את האמת?
אני מפחדת..שלא תגידי שאת צריכה ללכת פתאום או שפשוט תתעלמי.
עזרת לי המון, את מכירה אותי יותר מכל אדם אחר.
ואני יודעת שאני צריכה עזרה, אבל אני פשוט לא יודעת איך לקבל אותה..
לפעמים מילים יותר כואבות מכל הפצעים למינהים...(את יודעת על מה מדובר)
כי מילים נחרטות , לנצח לא משנה כמה טוב ויפה אחכ הכל יהיה.
מילים ישארו.
את חושבת שזה קל?לצאת מזה?זה לא קל..במיוחד כשכל הכוחות שלי כבר נשאבו.
ובעיקר שאני מקבלת את מלוא ההתעלמות ממנה..שחושבת שאני בסדר גמור!
גם אחרי שישי האחרון!
אני תוהה לפעמים:אם אני אעשה את כל הדברים שאת ואחרים עושים-לאהוב להתאהב לצחוק לעשות את השטויות..
"הכל זה חוויות בחיים"
איזה חוויות כבר היו/יהיו/יש לי?'
לך יש את הצבא את ההופעות , ועוד מלא דברים שכאן זה לא מתאים לכתוב
ולי?החוויות היחידות זה השיחות...
אני יודעת שאת לא שונאת אותי..אבל גם לא אוהבת אותי.
תקני אותי אם אני טועה..אבל אני דיי רגילה לזה שלאנשים נמאס ממני אחרי כמה זמן..
אני יודעת שלא קל איתי..ואני יודעת שלפעמים אני נאטמת לכל מה שאת אומרת לי..
אבל כזו אני.
"כמה כבר אפשר להקשיב"
אמרתי לך שמילים נחרטות...
בכל מקרה אני שמחה שטוב לך, בערך...בהצלחה שיהיה יום שלישי..
ולסיום:שתידעי שאני לא באה להאשים או משו כזה
רק כדי לפרוק את מה שיש לי בלב..מה שאני לא מסוגלת להגיד לך..
כי אחרי הכל-לא הייתי רוצה לאבד את הבנאדם היחיד שמבין אותי.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;