את שוכבת בלילה.
במיטה שלך , והמחשבות מתחילות לקפץ לך במוח
טק טק טק כמו כדור פינג פונג.לא נחות לרגע.
התמונות שרצות לך בראש מאותו יום רביעי האחרון.
את מרגישה רקובה , כמו אפרסקים מרקיבים , אך נשארת איזו מתיקות מבחילה הרומזת על ריח הפרי בעבר.
ואת מרגישה כמו אפרסק רקוב אחד גדול שהולך ומרקיב בעוד שנדמה לו שהריח המתוק
שהוא מפזר לכל עבר מצליח לכסות על הרקבובית הזו.
ואז את חושבת על אותה שיחה , ששתקת.
את חושבת לעצמך , איך עושים את זה? איך משתתפים בשיחה?
מה?להשחיל מילה מעניינת ..מילה מצחיקה , אבל מרוב פחד את מחליטה לשתוק.
ועוד מחשבה מקפצת לה כמה היית רוצה לחזור בזמן ולשנות את הכל.
לקבל את החיבוק שכ"כ חיכית לו כמו שצריך.
להיות מצחיקה ולצחוק.
הבנאדם הזה , היחידי שאת יכולה להיות את עצמך בפניו.
ללא מסכות וללא העמדת פנים.
הכי טבעית שאת.
זה שנותן לך הרגשה בטוחה , אך לפעמים גם מכות נפשיות חזקות.
ושוב המחשבה על החיבוק עולה , אך זה כבר חסר משמעות ..בדיוק כמוך.
התקפי חרדה קטנים כבר שני לילות.
דמעות שיורדות מענייך , בשל אותו כאב חד.
ואז את חושבת כמה היית רוצה להרגיש את תחושת האינכלום הזו
"זו שכה מרבים לדבר אודותיה , נראיתלך אפילו מזמינה.תמיד דמיינת את השלווה הנצחית הזו מתחת לאדמה.
במקום בו התודעה מפסיקה להתקיים , המחשבות מפסיקות לצווח, האבססיות משתתקות ף השליטה העצמית מתפוגגת.
ואת שוכבת שם פעורת עיניים ומוחך ריק.
תענוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;
