תמונה.
עוד מילה בעלת משמעות גבוהה בישבלי.
אני רואה כ"כ הרבה אנשים בתמונות , מחייכים שמחים.
זיכרון לשאר חייהם.
ולי? בקושי אחת.
כנראה שאני עד כדי כך מעוררת דחייה שפשוט לא מצטלמים איתי.
תמיד יש את התירוץ המושלם.כמו " מי מצטלם בת"א" או " אני לא אוהבת להצטלם"
אבל עם אחרים בטח שאפשר להצטלם.בטח שאוהבים להצטלם.
וזה כואב.מאוד
כי תמונה זה זיכרון , ואני רוצה לשמור את כל הזיכרונות של התקופה האחרונה.
שכמה שהיא רעה יש רגעים קטנים של אושר.ואת זה אני רוצה לשמור.
אבל תמונה זה הרבה יותר ממילים.
זה להסתכל עליה ולהיזכר מה היה באותו רגע שהיא צולמה.
זה להסתכל בפנים המחייכות וליהזכר כמה היה טוב.
והזמן הולך ואוזל , נשארו לי רק 8 חודשים לנסות לממש את זה.
אבל זה לא יקרה.. לא אצלי.
לאחרונה המקום הזה נהפך למקום המפלט שלי.
יש בי כאב ענקי , ואין לי כח לכלום יותר.
אין לי כח לצחוק.
אין לי כח למשפחה שלי.
אין לי כח למשרד.
אין לי כח לשמוע דברים.
אין לי כח.
אבל בכל זאת אני שומעת , צוחקת , מדברת והכל.
רק כשאני לבד אני חושבת מה אני אגיד ואיך.
אבל כשמגיע רגע האמת אני שותקת.
ואני כ"כ רוצה לצרוח הכל!! לצעוק להתפרץ.!!!
אבל אני לא מסוגלת , אני חלשה מידי בשביל זה.
ואני כ"כ רוצה את החיבוק שלי.לעזאזל!!!
אני רוצה שוב להישען ולהרגיש שאני בטוחה.
אבל גם זה לא יקרה. כי כמו תמיד יש את התירוץ המושלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;