לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

yes we can see:P



Avatarכינוי:  דורי;

בת: 36

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008


 

 

Help, I have done it again
I have been here many times before
Hurt myself again today
And, the worst part is there's no-one else to blame

Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me

Ouch I have lost myself again
Lost myself and I am nowhere to be found,
Yeah I think that I might break
Lost myself again and I feel unsafe

Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me

Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me

 

 

מילים תמונות.תמונות מילים.
אני מחוסרת כבר מילים.רק על הנייר הממוחשב הזה אני מדברת.כותבת מה שלא יהיה.
כמה מילים אפשר לומר ולקבל יותר נכון לא לקבל תגובה.
מילים מילים מילים.
כל מילה נחקקת לה בזכרוני כמו חריטה על סלע .
אני שונאת את זה.
שונאת אותי.
"הורס דברים"אני יודעת היטב באיזה "דברים" מדובר..
אני מצטערת .זו ההרגשה שלי.
שונאת לחכות להודעה , שונאת לחכות תגובה מהצד השני
שונאת להיות זו שתמיד איכפת לה.
לפעמים אני רוצה למחוק הכל מהראש.
כאילו שום דבר לא קרה מעולם.
נמאס לי לכתוב בבלוג הזה בכוונה שלא יהיה הכי מובן.
אני רוצה לדבר , למה זה כ"כ קשה לי?
אני מאבדת את עצמי...ולפי ההרגשה שלי לא רק אותי.(והמבין יבין)
אני אוהבת..
אני יודעת שלא אוהבים אותי בחזרה.
אבל זה בסדר אני רגילה.
כל ים מיליון מחשבות מתרוצצות להן בראשי , לא נחות לרגע
עוד חודש נגמר הזמן הולך ואוזל.
בסוכות זו תהיה הפעם האחרונה..אני יודעת.
למה אני לא יכולה להיות זו שתהיה חשובה פעם אחת?
די! זה כואב לי.ואני לבד בזה.אף אחד לא מבין וגם לא רוצה להבין..
די.

נכתב על ידי דורי; , 31/7/2008 21:51   בקטגוריות פסימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרי; ב-2/8/2008 18:51
 



.....


הכל מבולבל לי.

אני לא נכנסת לזה שוב.לא מפילה את עצמי.

התקופה הזו לא קלה בישבלי, אני מרגישה כזרה כלא שייכת.

אני מתחילה שיחה ואני מרגישה כאילו ניתקתי קשר ואני רק מתעדכנת בדברים החדשים..

אולי באמת הכל רק נראה לי. אולי אני רק מדמיינת זאת.

אני לא יודעת.אני בכלל מרגישה כאילו ישנתי שינה עמוקה ורק עכשיו התעוררתי.

יש רק עוד חצי שנה לסוף..ואולי אני מפחדת שלא רק שם זה יהיה הסוף.

אלא הסוף של עוד משו..אני לא רוצה שזה יתנתק.

זה חלק מהחיים שלי..

מעולם לא חשבתי שאגיע למצב כזה , כל השנים ניסיתי למנוע מעצמי להגיע למצבים כאלה.

לפחד , לחשוב מחשבות , להיכנס ללחצים.הייתי בטוחה שבגיל הזה כבר הכל יהיה שונה.

כמו בכל שנה שאני מנסה לשכנע את עצמי שהשנה יהיה שונה.

אני מנסה לעבוד על עצמי כמה שיותר, לא לקחת ללב יותר מידי להיות חזקה.

אבל זה חזק ממני.זה משתלט עליי- הפחד הזה החרדות האלו

הם לא יעזבו אותי...

אולי אני צריכה לעזוב...

אני מרגישה מנותקת , לא שייכת לעולם הזה לא שייכת למי שאני הכי אוהבת לא שייכת.

חיים שונים , נכון אבל צריך להיות מכנה משותף איכשהו ולי אין את זה - ככה אני מרגישה לפחות.

כשאני לבד אני חושבת על כל הדברים שאני הולכת להגיד ואז כשמגיע הרגע הכל מקבל תפנית חדשה ואני שותקת

קופאת לי.מפחדת.לא מסוגלת להגיד את מה שבאמת אני מרגישה.

כי כששותקים אז הכל פחות מאכזב.

אני רחוקה כל כך רחוקה , הם רחוקים .. אני לא מבינה למה.

זה פשוט לא נראה לי הוגן.

אז אני רוצה חיבוק ושבת אחת והתראות אחת...זה הרבה לבקש?זה לא עולה כסף ולא דורש מאמץ.

ועכשיו אולי אני לא טועה כבר.אולי באמת הפכתי לזרה.

אולי באמת הפכתי ל"היי את פעם הכרתי אותך תזכירי לי איך קוראים לך...?"

זה נשמע מוגזם אבל אני חושבת על זה כבר מיום שישי האחרון.

אני עדיין לא אספתי כוחות עדיין לא חזקה מספיק.

אבל מוכנה להשלים עם דברים..היום קצת דיברתי קצת אמרתי מה שיש לי בלב.

אבל עדיין כואב לי.תמונות הרבה יותר כואבות ממילים.או שזה בעצם אותה עוצמה של כאב.

הכל יאסף במשך הזמן לזכרונות..ומה עם הזכרונות שלי?איך אוכל לספר ליקריי בעתיד על התקופה הזו

אם אין לי שום דרך לזכור אותה חוץ מבראשי..

אני רוצה לזכור הכל לפני שהכל יגמר...עם זה עדיין לא השלמתי אבל אני מכינה את עצמי.

חצי שנה...זה כל מה שדרוש כדי להתחיל הכל מחדש.

הכעסים כבר נעלמו , העובדות הכואבות נשארו.

כל כך השתדלתי שהשיחה הזו תהיה רגועה ולא תסתיים בעוד ריב כואב.

והצלחתי אבל אני מרגישה שבכל רגע משו רע עומד לקרות..

ואני מפחדת כ"כ מפחדת.

אני מפחדת שבשנייה שאני אגיד את כל מה שיש לי הכל יתמוטט הכל יהרס.

כל מה שעבדתי עליו במשך חודש ועדיין עובדת יהרס.

אני לא רוצה שזה יהרס..אז אני שותקת.אבל אני לא רוצה לשתוק אני רוצה לדבר לדעת מה תהיה התשובה..

אבל ברגע שההזדמנות מגיעה אני קופאת.לוקחת צעד אחד אחורה ומסתגרת בתוך עצמי.

בנתיים אני משתדלת לשמור על אורך חיים נורמלי.

בתקווה שהכל ישתנה עוד חצי שנה אבל ששום ניתוק לא יהיה כרוח בזה.

 

נכתב על ידי דורי; , 29/7/2008 23:26   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרי; ב-31/7/2008 21:51
 



אזלו הכוחות.


אין לי כבר כוחות.

להילחם ולהיאבק על משו שלעולם לא יחזור להיות מה שהיה בעבר.

מבחינתי אני הופכת למובן מאליו.

ואין איש שאני יכולה לבכות לו.

רק הבלוג הזה...

פשוט נגמרו לי הכוחות.

נכתב על ידי דורי; , 27/7/2008 18:50   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרי; ב-29/7/2008 23:23
 



לדף הבא
דפים:  

8,662
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדורי; אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דורי; ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)