*הבלוג של דנה*

היום המורה דברה איתנו סוף סוף על הטיול

שנתי ..יואו אני כל כך מצפה לזה שזה מפחיד!

אני מפחדת להתבאס..=\ אוף למה אני לא אופטימית

עדדד הסוף?!

אבל אתם לא מבינים כמה תוכניות יש לי ולחברות שלי..

אירגנו אפילו כבר את הקבוצה שלנו :

אני ,לולי, נוש-נוש, בבוני והילוש..

ובעברית חח :

אני לוליטה חן מיטל והילה

אבל הרבה בנות רוצות להצטרף אלינו ומזה לא נעים לי

כאילו לשאר הבנות בקבוצה לא אכפת ממש כמו שלי אכפת

אני לא רוצה לפגוע בהן .. הם חברות שלי בכל זאת אבל..

אני רוצה להיות רק עם החברות הקרובות שלי ולא איתן

והן..הן חושבות ש.. שהם כן קשורות הדוקות ונואשות אלינו..

וזה לא ככה this not tha true

למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר?

כאילו שכל מה שאני ירצה יהיה אחד-לאחד

אני לא רושמת שירים , אני כותבת מגעיל פשוט

אולי.. זה יעזור לכם לקלוט כמה שזה לא קשור שזה

סתם טיול אדיוטי.. זה לא קשור לטיול

החברות שלא איתי בקבוצה בעצם הציוו לי אולטימטום

חד וחלק.. חארות כאלה.. מה אני עושה?!

אכפת לי מכל  דבר

אני לא בן אדם אכזר

אבל את האמת קשה לומר

כי זה כואב..

אני לא רוצה לפגוע

אני גם לא רוצה לריב

רק רוצה להיות בטוב..

ולהמשיך לשיר..

כואב לי

המצפון עולה לי

הכול מתחיל לזרום

מה קורה עם כל זה

ואין שום פתרון..

מה אני יגיד לך ?

שתביני אותי נכון

שרק תחייכי חיוך נבון..

אני לא אנוכית

ולא רעה..

גם לא החברה הכי טובה

רק רוצה שתביני נכון

אבל אין פה הגיון..

מוצדק..