חציל. פשוט חציל. (~)

רוב הבלוגים הם על ילדות שאוהבות את טוקיו הוטל ,

וילדות בדיכאון.

פתיחה לא ממש טובה , לילדה שהיא אחת מהילדות האלה , לא?

כנראה שלא.

בכל מקרה ,

אתם יכולים להגיד משאתם רוצים.

אצלי זה מסיבה דיי ברורה.

ולא , לא טוקיו הוטל.

ואני לא חשה אימו קשוחה.

תגידו משבאלכם ,

תציפו במסן על כמה שאני פאטתית שיש לי בלוג ,

זה לא מזיז לי.

תנסו אתם ,

לחשוב על תאריך כל כך קרוב ,

ולדעת שבתאריך הזה אתם עוזבים , את הכל.

לשלוש שנים.

זה נשמע זמן כל כך קצר , שהנה , זה יעבור קצר.

אבל זה לא.

אני עכשיו פתאום יושבת , ומגלה כמה זה לא פשוט.

כי שאני יחזור , זה לא יהיה אותו הדבר.

החברות שלי לא יחזרו כל כך מהר להיות חברות שלי , והן ישתנו , זה בטוח.

גם אני אשתנה. אני לא יודעת איך , אבל אני ישתנה.

3/7. זה תאריך כל כך מקולל.

כל כך מזדיין.

למה הוא קיים?

הא , סליחה ,

כדי להרוס לי את החיים.

כשחושבים על זה ,

אני מכירה את החברות שלי 3 שנים .

ואני יפרד מהן , לכל הזמן הזה שאני מכירה אותן.

"ככה , סתם , לבד.

באמצע החיים ,

לאן לפנות?

לאן ללכת?

הם שואלים.

ותשובה מספקת ,

אין לאף אחד.

פתאום כל כך ריק ,

כל כך לבד." 

מקווה שהבנתם תפואנטה.

אוהבת אותכם  ,

אנשים לא ידועים. :)