שיר שפירסמתי באתר אינטרנט לשירים.
זאת מהחלום הינה מחייכת, קורנת,
כוחה כבר נמוג מלבכות.
היד מלטפת את לובן הגוף,
היא פוחדת לפול ולמות.
זאת מהחלום הינה שרה כזמיר,
לא חושבת על טיפטוף טיפות הזמן.
שעון החול אוזל לה, בורח לאט,
אך היא נראת שהגיעה ממקור מיומן.
זאת מהחלום צוחקת בפניי,
ועינייה נוצצות ברינה.
ריחה מתוק כריח שושנים,
פרחים גדולים, ורודים, פורחים.
זאת מהחלום שהייתה בלי דיי,
היא הייתה מהופטנת אליי.
זאת מהחלום שאהבתי בלי סוף,
נעלמה לא חזרה, התעופפה כמעוף.
זאת מהחלום שלא שכחתי בחיי,
זאת שרציתי לאהוב,
היא שהייתה כשמירת כוחותיי,
היא הלכה לי,
היא ברחה לי..
זאת מהחלום שחלמתי אין קץ,
זאת שאהבה רק אותי,
היא שהייתה לי משמר ומגן,
והיד הכותבת נעצרת, חושבת,
מה אומר לה, ילדת חלומותיי,
זאת מהחלום, שאבדה לי,
נפלה למצולות.
האמת שניסיתי לעשות לזה לחן, אבל מי שלא יודע, אני דיי משעממת במוזיקות שלי (ענת עדה לכך)
האמת שניסיתי לחקור את השיר שלי. אני אוהבת להתבונן עליהם אחרי שהם כבר גמורים, ולנסות להבין מה בעצם אני מנסה לומר? וכל מה שיוצא לי זה- ואו, אני מאוד דכאונית. קשה לי להתחבר לשירים שמחים כגון "אני אוהב אותך, את אוהבת'תותי, אנחנו נצא לסרט ולא נצא בחיים" או אפילו "שמש בוהקת זורחת מעל, כוחו של היום מתחזק עוד מעט" ואו, הרגע כתבתי את כל זה, בשליף
למרות שיש לי פה ושם שירים אופטימים, תמיד תמצאו בהם איפשהו משהו מבאס. אני כותבת מציאותי, כותבת על החיים, ולא משנה אצל מי תמיד יש רע, רע, טוב, טוב. סליחה, זה הולך ככה: רע, טוב, טוב, רע, רע, רע, טוב, טוב. בערך ככה. הם מכילים אחד את השני. ולכן לכתוב שיר בלי עצב זה מגוחך בדעתי. מלבד זאת, אם חוקרים את השירים שלי לעומק שמים לב שבכל אחד מהם יש משהו מחוייך, טוב. כי גם שיר רק על רוע הוא קצת קיצ'י לטעמי. לכו תמצאו לי אדם שאין כלום טוב בחיים שלו. לכל אחד יש דבר אחד טוב שאני יודעת עליו בברור, אפילו אם הוא מתכחש לכך שזה באמת דבר טוב- אין כמוהו בעולם: החיים.
מה טוב בשיר שלפניכם? טוב, נתחיל:
- "זאת מהחלום הינה מחייכת, קורנת, כוחה כבר נמוג מלבכות."
- "זאת מהחלום הינה שרה כזמיר, לא חושבת על טיפטוף טיפות הזמן."
- "זאת מהחלום שחלמתי אין קץ, זאת שאהבה רק אותי.."
והלאה והלאה והלאה. מה עוד ניתן להגיד על השיר הזה? המילה שנמצאת פה הכי הרבה בכל מיני הטיות הינה חלום. ויש הסבר הגיוני לכך- מי מאיתנו לא חולם? חולם בהקיץ, חולם בשינתו, חולם מהמובן תקוות, חולם מפנטזיות. חלומות הם דבר המלווה אותנו, לכל מקום. אנחנו חולמים על מה שיכול לקרות, לפעמים אפילו על מה שיקרה, על מה שנרצה שיקרה, ואפילו סתם דברים המעסיקים אותנו. בשיר הזה מסופר על ילד, או נער, או מבוגר, לא מסופר לנו, שלא מתאר לנו את חיו, אלא את חלומו. שירים נכתבים בעיקר כאשר דבר מה מעסיק אותנו וגורם לנו להרהר עליו. כשאתה מסתכל על השיר שלך, לרוב אתה מוצא את התשובה שחיפשת. את הדמות שלנו מעסיקה האישה השהוא חלם עלייה, ולפי מה שכתוב בשאר השיר ניתן להסיק שאישה זו באמת קיימת במציאות, לפי המשפט זאת שרציתי לאהוב, משום שאדם הרוצה לאהוב חלומו משמע החלום באמת קיים. אך זה לא בטוח, וזה לא נכון כלפיי הכל. מה שרומז לנו שהיא אינה מהמציאות בה חיי הדובר, הוא המשפט זאת מהחלום, שאבדה לי, נפלה למצולות. כי הרי אדם אמיתי אינו באמת יכול להעלם, או לפול למצולות. אך שוב, גם התיאוריה הזאת אינה בהכרח נכונה. כל אחד צריך להגדיר לעצמו את הסיפור רקע. בשיר מסופר כי את השיר עצמו כתב הדמות. מבלבל? לא כל כך. הדובר של השיר אומר והיד הכותבת נעצרת, משמע- הדמות כותבת את שירנו היקר. מה זה אמור להביע? הרי אני זאת שכתבה את שיר זה! אז ככה, לפי מה שהבנתי אחרי שהסתכלתי על ניתוחים של שירים אחרים, דימוי זה כנראה מביע את חוסר הזיהוי העצמי של הכותב. הרי הדובר הוא אינו אני!
האם שמתם לב לסיום ולפתיחה של השיר?
- זאת מהחלום הינה מחייכת, קורנת, כוחה כבר נמוג מלבכות.
- זאת מהחלום, שאבדה לי, נפלה למצולות.
שימו לב לכך שהתחלתי את השיר בנימה אופטימית, הגורמת לקורא לחשוב שבסופו של דבר הדובר והאישה מהחלום יהיו ביחד, אך מה שבאמת קורה בסופו של דבר הוא שהאישה נעלמת. מה זה אמור להגיד? בשיר זה אני מנסה לשבור את התדמית של סוף טוב. כי זה לא נכון שלטובים הסופים טובים, אולי רק בסרטים, ובאגדות ילדים. נכון שלפעמים הסוף מתוק, אך לא תמיד.
ולסיכום, שיר זה בא לסמל כל מיני סטיגמות שלפי דעתי הינן שגויות, דימויים עצמיים לגביי, והראייה העצמית שלי לגבי החיים.
ואו, מי היה מאמין שיש לי כל כך הרבה לכתוב על שיר אחד מסכן ועלוב (משמע- לא שיר יפה במיוחד).
וכמה מילים אחרונות לגביי החיים שלי:
הכל נראה שמסתדר (טפו טפו טפו בלי עין הרע), הילד החרא-מנייאק-זבל-בן **** לא מפריע לי בדרכי. מזווית הראייה שלי נראה שהוא מנסה בכוונה לגרום לי לשים לב אליו מסיבה לא מובנת, אבל וואט אבר. יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שלא.
ונסיים את הפוסט הכי ארוך שהיה כאן בבלוג בנימה אופטימית יותר- ציטוטים!!
-המורה להיסטוריה (לילאן, אין עלייה) מסבירה על העלייה הראשונה-
ילד: " גם היה שם בלה בלה בלה (לא זוכרת מה הוא אמר)"
ליליאן: "נכון מאוד!!"
אופיר (רוצה לחוש חכמה [יושבת לידי]): "גם יש להם בעיית הגנייה!"
אני: "היגיינה, אהבלה, היגיינה." -.-
אוהבת אותכם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
