לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עולם קטן.



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

כאן.





שיר פרידה,
קשה מנשוא,
עיניי דומעות כשאראה
פנייך לפתע, מבין העבים.

שיר עולם,
נפרד מכאן,
מחפש מקלט אחר,
ואולי זו לא פרידה, אולי אחזור.

ציפור קטנה,
מזמרת לבדה,
מחייכת לשמש המלווה אותה.

שני עצים,
מחוברים,
ורוח מלטפת עליהם בתמימות.

זמרים,
נגנים,
אושר מתערבב במוזיקה,
אוהבים,
יחדיו שרים,
לשם אני רוצה להגיע.

אחרי שנים,
במקום מבטחים,
רגליי נשאו אותי חזרה לכאן.
כל האושר,
הלך איתי,
הוביל אותי,
לכאן.


כל המסלולים סביב עצמי, מחפשת את הדבר שאני באמת רוצה, היה כמו גור כלבים קטן, המסתובב סביב זנבו שלו.

הכל היה כאן, מתחת לאף שלי, ואני לא שמתי לב לזה.

מטומטמת.


"לא באמת היה לי אכפת.." - "לא באמת היה לי אכפת.." - "לא באמת היה לי אכפת.."

זה פשוט מהדהד לי בראש.

אם לא היה לך אכפת, מה ביזבזת עליי כל כך הרבה זמן?!

בן אפונה.


אז, הולך לי לא רע.

אני מרגישה דיי נאהבת פתאום, זה לא מוכר לי.

אני מקווה שזה ימשיך, גרר זה כיף

קר, כרגיל, ואמא שלי דופקת ברגליים כי "קר לי ברגליים".

זאת אומרת, לה קר, אבל עשיתי ציטוט

הבכי הלך לחופשה. כבר הרבה זמן לא יצא לי לבכות באמת ממשהו, לפחות אם אני לא מנסה לגרום לעצמי לבכות (ואו, אל תשאלו אפילו.)


כוסעמקקק כוסעמק סועמק כוסעמממקקקקק.

אהה.. זהו, אפשר להמשיך.


קשה לי לשלוט בעצביי. כשהם מתכוונים להתפוצץ, אני לא משתלטת עליהם, ואני יכולה להרוג מישהו. בגלל זה ישבתי היום בצד, כדי לא להרביץ לשתי הנבלונים הנפוחים האלו שאנשים קוראים להן מלכות הכיתה.

גם כן מלכות, יותר מתאים מנקות שירותי המלוכה.


מתחילה בזמן האחרון תקופת המחלות אצלי. כל יום יש לי משהו חדש!! היום זה היה כאב בטן, יום ראשון סחרחורת ובחילה, לפני כמה ימים כאבים ברגליים.. חאלס! פופ זה מתחיל לעצבן.


מוהחעחעע הרבה נושאים

היי, אתם אלו שרוצים לקרוא כאן


המבחן בבר אילן הלך מעולה!!

ואו, אני ממש מצפה לציון טוב *-*


אחרון, אני מבטיחה:

היום ביקשו ממני לחלק בחנים בשיעור אנגלית. אח אני והמזל הנאחס שלי, נדפקתי בלחלק לטור שבן האפונה היקר שלנו יושב בו. אז כשהגעתי אליו פשוט החזקתי את הנייר והעפתי את זה עליו, וכשהוא הסתובב לראות מי המחלק הזוועתי הזה, הוא ראה אותי ממשיכה ללכת בלי להעיף מבט לעברו. אז איך אני יודעת שהוא הסתובב? טוב, הוא לא הילד הכי שקט בעולם.

 

בכל מקרה, יצא לי למצוא קורבן נוסף לספר לו את סיפור הריבים ביננו (סתיו, מסכנונה), ויצא לי הרבה יותר להרגיש בטוחה לגבי העניין שלא לדבר איתו.

אפשר להגיד גם שקיבלתי תמיכה חיובית מכיוונו של אבא שלי. (גיחי גיחי, אבא שלי מאגנוב)

 

אעאעא! נזכרתי באמת בדבר אחרון.

יש לי כיסאות מיוחדים למחשבבבב יאיאיי לי D:

 

יאללה עיצבנתי אותכם.

לכו לקראו משהו מעניין ותחזרו.

אפ אפ על הרגליים!

נכתב על ידי , 20/2/2008 18:18  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיר. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיר. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)