עולם קטן.

האם זה לחיות את הרגע המאושר איתם? או שמה בעצם לחלוק את זה איתם לאחר שזה כבר נעשה? לקוות לטוב, ושזה יבוא ויטפל בך. להפיל מילות כבדות על חיק האדמה, וזה ישאף אותם לליבו ויחמם באהבה. ילד אוהב, כמה תמים ומתוק. כמה קשה להבין שכך היינו כולנו, וחלקנו עוד. ומילה אחת קטנה להגיד לשומר לליבו רק מפתח אחד זעיר- שמור גם רזרבי. מי יודע מה רוח הצפון תעניק לך, ממי יודע כמה מתנות תתן. חברות, שמה ממלא את חלל אפי בניחוח מתוק ורגוע. אך למה? הרי אמרת כי זה משהו שעליי להרחיק מעצמי, זה הדבר שמפיל, לא? או שמה אתה זה שכלוא בבועת זכוכית וזועם כי איש לא בא להצילך משם? אך למה תצפה? הסתכל סביבך. אפילו הגינה האהובה שלך נבלה. וכיצד יפרח? מתי בפעם האחרונה עזרת לו להשתקם? הסתכל ביידיך. איתם יכולת להציל את עצמך, אם רק היית רוצה, ומייחל לעצמך להיות. לא עזרת לאיש, ואיש לא יעזור לך. כלוא בתוך עצמך, והמפתח? אייה הוא? ומדוע עליי לשאול זאת בכלל? כי אהבה היא גם אכפתיות לאדם שעזב אותך.

אבל מה, מי יודע איזו סוג של אהבה מופנת כלפייך יקירי. הסבר נא לי כרגע, מדוע עוברת בגופי צמרמורת נעימה שכזאת אם החברות היא האויבת? אדם כמוך, משכיל. היכן אבדת בילדותך? מי האדם שכך פגע ביכולתך לסמוך? להכיר? לאהוב? וחברות? אויב? כיצד הצלחת לחבר במשפט אחד את שתי המילים ההפוכות לגמרי האלו? הסתכל סביבך! ראה, כאן חברות- ושם אויב. אויב פוגע, חברות, מרימה ומעודדת. איך תוכל להשוות בכלל?

ומדוע אני בכלל מתאמצת להבינך? הרי לא פעם ולא פעמיים סובבת את גבך אליי כאשר ביקשתי ממך מבט נוצץ ושמח. ולאביקשתי זאת בשביל עצמי! בשבילך ביקשתי!

אולי, יום אחד.. אולי עוד תצליח להבין את המשמעות של חברות.

ואולי, אולי גם אני.

גם הקטע הזה וגם זה שברשימות נכתבו על ידי.

אשמח לתגובות.