עולם קטן.

מי? אני שהולכת ברחוב בראש מורם, אך כה טיפשי. זה שהלב שלה כבר מזמן נעלם בתוך היער האפל שמסתגר אי שם במוח החסום שלי. זאת שהלב מפרפר לה ועולה לגרונה כשהיא מנסה להוציא רגשות, וזה פשוט לא הולך לה! לא הולך, הכל נתקע.. הרצון להשאר בפנים ולא להוציא כל כך חזק, אך בבו בזמן אני רוצה לשתף, שלא כל העול הזה יהיה עליי. אני זקוקה לדחיפה, הבעיה שאף אחד לא מבין לאיזו סוג של דחיפה אני מתכוונת. לשמוע בכי של תינוק ולהרגיש שאם לא תרגיע אותו תפרוץ בבכי גם אתה. ודימויים? איש אינו מבין אותם באמת. אני מדבתר בשפה שונה, משפטים שאינם קשורים זה לזה. רק האדם בעל רגשות זהים לשלי יוכל להבין את המשמעות הטיפשית שאני כותבת, אבל מי עוד? מי עוד מרגיש מתוסכל כמונ, מדוכא, ואפילו לא יודע למה? מי יכול להסביר לי את הרצון לבכות בצורה וירטואלית לפני אנשים שאני לא יודעת שנמצאים כאן? ולמה? מדוע אני כל כך קשורה למקום הזה, שבו איש אינו באמת יודע עליי דבר, אינו מכיר אותי ואת חולשותיי, ואינו יכול לייעץ? ודווקא לכאן אפנה, ולא לשום מקום אחר. וכיצד אסביר זאת. איני יכולה. מן סוג של תחושת ריחוף אוורירית בבטן שמציקה, סוג של טיפוס נמלים בגרון. נמאס לי להשאיר אצלי את התיסכול. אבל מה אומר, אם בעצמי איני מבינה את פשר העיוות הרוחני הזה.

ואני? מי אני בכלל? ומה אעשה כאן? שאלה זאת מטרידה אותי חודשים. ביומני האישי באמת כבר פירשתי לעצמי פילוסופיית חיים חדשה לגמרי, שמתפרסת על עשרים עמודים. לתמצת אותה- אני כאן בשביל לגרום לאנשים אחרים לחיות, כדי שהם יגרמו לאחרים לחיות, עד שהשרשרת הזאת תגיע לאדם שפשוט יפסיק אותה, ויצור עולם חדש, שבו חיים זה אינו דבר מובן מאליו.

ומה מיוחד בי. זה עוד שאלה מטרידה. תגידו תגידו, מיוחד כל אדם לעצמו כי הוא אינו מיוחד, אבל לא תשובה כה שטחית כזאת אני רוצה! אם רק יכולתי לרגע להבין. מיוחד בי? אני מיסטית למדי. תצחקו כן, תצחקו. הצוחקים על הקסם שקיים הם אלו שיקברו ראשונים.

הסוד הכי כמוס שלי? אני הילרית. עכשיו לכו תבינו את פשר העניין.

המשמעות של להיות הילרית זה משהו שקשה להחזיק על כתפייך. זה להבין מה האדם מרגיש, ולקרוא אותו כמו ספר פתוח. זה להתהלך עם ההרגשה שאתה פולש למחשבות של אחרים, זה נותן לך תחושה של גנב.

אתה גונב את המחשבות ואת הרגשות שלהם! שזהו הדבר היחידי שעוד נשאר פרטי לאדם. וכשאדם שאינו מכיר בתורת ההילות מגלה זאת עלייך, או שהוא צוחק בפנייך בבוז וקורא לך שקרן, או שידבק אלייך כמו שזבוב נדבק לאוכל, ושואל אותך על הכל.

להאמין באלוהים מסוג שונה במקצת, ובאמת לראות אותו בעינייך שלך, זה כבר גורם לך להרגיש שונה.

אבל התחושה הזאת לא תמיד טובה לי.

מהו פשר שמי? מרוה הוא. שם של צמח מרפה, בעיקר נגד כאבי בטן. יש האומרים שלפי צורתו של צמח המרוה המשולשת יצרו את מנורה הקדושה של בית המקדש.

אז ניתן להגיד שגם בימי קדם, שמי עוד נחשב למשהו טהור ומיסטי להפליא.

ואני? מה עוד אוכל להגיד על יצור חי ונושם, כמו כל אחד אחר?

את פי אנצור לנצח, לא עוד הסברים.

אילו רק הייתם יודעים את הכל, את כל הסודות שבי..

אנשים, לא הייתם מאמינים.