"שמעתי שמאוד השתנת בזמן האחרון." הוא אמר לה בחיוך מסתורי למדי.
"נכון." היא ענתה בלי להביט בעיניו אפילו.
"לטובה או לרעה?" ניסה ללחוץ עלייה לדבר.
"תפסיק לנסות." אמרה בלעג והתרחקה ממנו.
"לפחות תסתכלי עליי!" שמעה אותו צועק מרחוק.
היא התקרבה אליו, מביטה בו חזק, לאט לאט.
"אתה לא ראוי למבט ממני." אמרה בקרירות.
והוא הביט בה בעיניים רטובות. זאת אומרת, ראו בעיניו כי עומד לפרוץ בבכי, אך מכיוון שעמד מולה שמר על כבודו והתיצב כאיתן.
אין דמעה התפול מעיניו, הוא פקד עליהן לא לזוז- הוא איים על חייהן, שמא יפלו ויהרסו את המוניטין "הגברי" שלו.
אילו ידע כי עם הייתה רואה אותו בוכה הייתה מקלה עליו
"איני ראוי- זאת אדע יקירה, איני ראוי לנשימתי הרכה ששואף אני מאוויר שבו את נמצאת. איני ראוי למילים היוצאות מפיך. איני ראוי להרבה.. ולכן אני כאן. לנסות להוכיח לעצמי שאולי בכל זאת אוכל להיות ראוי למבט קטן שלך בעיניי הבוגדניות וההרסניות." אמר ואחז בידייה בעדינות ורעד.
"יפה אמרת." חייכה אליו.
לרגע עלו בעיניו ניצוצות של תקווה. לרגע אחד..
"עיניים בוגדניות, והרסניות." אמרה ושינתה את תווי פניה לזועפים.
הוא נבהל ממבט השנאה ההשתף בעינייה. לעולם לא הבין בכלל בקיום השנאה הזאת.
היא הרי כל כך עדינה, ילדה כל כך טובה
הוא צעד צעד אחורה, והשפיל את מבטו. הוא הבין שאם יש ברצונו להשאר שם, עליו להפגין כבוד יתר לגברת העומדת מולו. להשפיל את עצמו הרי לא בא בחשבון, הרי מי היא שהוא ישפיל את עצמו בפנייה?
ולכן היא התפשרה על סליחה קטנה, אבל אמיתית. מליבו אשר נח לו איפשהו באיזור החזה.
היא התכוונה להסתובב עם גבה אליו ולצעוד, אך משהו עצר בעדה.
היא הרגישה את ידו אוחז בכף ידה בחוזקה ולא מרפה. הוא הפסיק לפחד, הגיע הזמן כנראה שהוא יראה את הצד היותר אגרסיבי שלו.
"לעולם לא אסלח לעצמי על מה שעוללתי לך," החל לומר- "וכך גם אני!" צרחה עליו בכעס ומשכה את ידה בחוזקה מתוך ידו החמה.
היא הביטה מתנשפת באדם המבוהל העומד מולה.
"תתרחק ממני כל עוד יש לך רגליים." אמרה בכעס רב והצביעה עליו.
הוא שתק.
הגיע הזמן שלו ללכת, ולהבין שאין עוד הזדמנות שנייה.
"אם אי פעם תחפשי אותי,
נסי בקרקעית האוקיינוס."
ועקבותיו נעלמו מאז. למרות שהיא לא באמת חיפשה אחריו, והיא גם לא רצתה.
אל תבינו אותי לא נכון-
סתם התחשק לי לכתוב קטע קצת יותר.. נממ.. מתסכל שכזה.
כמה חורים בעלילה יש, וכמה מסקרן להבין אותם.
כמה מצחיק לחשוב שאני היחידה המסוגלת לפרש את הסיפור הזה.
לפרש אותו לפי חיי
אני מתארת לעצמי שכל אחד לוקח את הסיפור הזה יותר אישי.
היה נחמד לכתוב את זה. אני דיי מתגעגעת לקטעים הללו- העניין שהם מכניסים אותי למצב רוח לא נעים במיוחד.
ניחא.
ניצחתי!
אין לי בכלל כוח לפרט,
ניצחתי בתחרות "השיר שלכם",
אני הולכת לראות את הסט של הסרט החדש של נינט ואחר כל להיות איתה חצי שעה ואת הכל יצלמו ויעלו לאתר של יס 
והכי חשוב..
להקליט את שיר הפתיח של השיר שלנו באולפן הקלטות מקצועי!
אומגאד אני מתרגשת.
מי היה מאמין שמתוך מאות ילדים אני אנצח? 
ההחלטה היא שלי.
ואת לא תבחרי בשבילי.
בחרת מספיק- הגיע התור שלי.
"חיוך?"
"צחוק."
"איתי?"
"ממך."
"אמת?"
"בהחלט."
"ממתי?"
"מתמיד."
"אבל.."
"שקט."
מחול החלומות
בעולם שלא מוכר
ע"י אף אחד
נמצא אדם, מוקף בבדידות
לא מתאימה
לאף אחד
רוקם לו בד גמיש ונוצץ
מאיר
על כל העיר
שלא קיימת
בכלל
בחיוך מאולץ שנפל משמיים
עם כוכב קטן
המסתתר לו בנתיים
עם נעלי ריקוד
שלא נמצאות כאן
הוא רוקם לו מחול
מחול החלום שלו
בחלומו
יעוף
לבד
מי יהיה איתו?
אף אחד.
הוא לא מכיר אדם
הוא כאן לבד
רק את זה הוא מכיר
איש לא מזהיר
אותו
שהוא לבד מידי
בביתן עני
בשוליי העולם ההוא
קיימת אישה
חלשה וזקנה
יושבת מול האח
מביטה במראה
היא בוכה
אהא
היא מרגישה
שחלום
חונק אותה
והיא לא מבינה
בעצמה היא סורגת
בד נהדר
הוא נוצץ ומבריק
ומתאים לכל אדם
היא
רואה אותה
שם
בחלומה
ומה היא רואה?
היא רואה אותה
צעירה
קטנה ותמימה
היא קיימת שם לבד
שוב
לבד היא קיימת
שם
לבד.
מחול החלומות
של שני אנשים
הם רוקדים לבדם
ולא יודעים
שקיים עוד אדם
וקיימת עוד נשמה
שתעזור לכולם
אבל
הם לבד
עסוקים מידי
בריקודם
לבד
בודדים נורא..
מחול החלומות המפלצתי הזה
שובר עולם
שלם
שאיש לא הכיר אפילו
מקום מתוסכל
הרוס כבר במילא
כל כך בודד
וקר
מה נעשה
פה
עוד להמשיך
ללכת, ולשיר
לרקוד
ולחלום
חלום של עולם אחר..
אך גם את העולם הזה
בנה החלום
הסיוט של כל אדם
להשאר לבדו
ומי שבחר כך לחיות
בודד
לכאן הוא עבר
לעולם שונה
אחר נורא..
והם ימשיכו לרקוד
עד לנצח
שלא יבוא
לעולם
והם ימישכו לרקוד
לבד
בודד כל כך
ומי יגיד דיי?
לכולם..
כל כך אהבתי את השיר הזה.
כל כך לא מעניין אותי אם אתם לא..
התחברתי אליו.
יום טוב אהוביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
