איך זה שכוכב.
מתי כספי.
איך זה שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
+ + +
ועכשיו נעבור לפינה הקבוע:
המצלה על ספר.
יומני הנסיכה - מג קאבוט.
עלילה: מיה תרמופוליס, תלמידת שנה ראשונה בתיכון, היא נערה ניו - יורקית רגילה,
המתמודדת עם צרות רגילות לבנות גילה: היא גבוהה מדי, החזה שלה שטוח מדי,
היא לא פופולרית במיוחד בכיתה, שום בן עוד לא הזמין אותה לצאת אתו והיא גם נכשלת באלגברה.
אבל באות על מיה צרות גדולות יותר: אמה, אם חד הורית, מתחילה לצאת עם המורה של מיה לאלגברה.
בנוסף לכך היא מתבשרת כי אביה הוא הנסיך המושל בממלכה קטנה באירופה
והיא - מיה - יורשת העצר היחידה!
עכשיו עליה להתמודד עם "שיעורי הנסיכה" שמעבירה לה סבתה הקפדנית
ולנסות לגשר בין סביבתה הטבעית לבין העולם המהודר של אביה ואמו.
מיה מתמרדת ומנסה להסתיר את סודה.
גילוי הסוד משנה את הסטטוס שלה וחושף את הצביעות בחברה.
התהפוכות והצרות שבאות עליה גורמות למיה להתבגר. ביומנים
היא מבטאת את רגשותיה ומחשבותיה בגילוי לב ובהומור משעשע.
כדאי לקרוא 
+ + +
סיפור אם מוסר השכל.
"החייכן".
שנאתי אותו למין הרגע הראשון.
קודם כל , מזה החיוך הזה!?
תלמיד חדש לא צריך לחייך כל הזמן , הוא צריך למקד את המבט שלו
לנקודה מסויימת , ולא להזיז את מבטו , להתעלם מכולם.
אבל הוא!? הוא כל הזמן חייך!
כשהתחיל השיעור , עמד החייכן ליד פתח הכיתה וחיכה למורה שיגיד לו היכן להתיישב,
אפילו כשכמה ילדים לעגו לו , הוא התעלם וחייך וחיכה עד שהמורה יגיע.
ונחשו איפה המורה הושיב את החייכן?
נכון מאוד -ליידי- , זה חשבון ישן ולא סגור עם המורה להנדסה ,
הייתי ילד שובב , משכתי לזו שישבה מולי בצמה , העברתי פתקים כל השיעור ואף פעם לא הכנתי שיעורים ,
כשעשיתי יום אחד מבחן בהנדסה והצלחתי בו , הוא חשב שאני העתקתי במבחן , משום שאף פעם לא הכנתי שיעורים ,
ולכן הוא הושיב את החייכן דווקא לידי!
אני , המקובל על פני חברי , הוותיק פה , צריך לסבול את החייכן הזה שכל הזמן מחייך!
החייכן התיישב לידי , לקחתי את עפרוני ומתחתי "גבול" גס ועבה על השולחן וסיננתי לעברו בארס: "שלא תעז לעבור את זה!"
החייכן הביט בי , וחייך , כמה שרציתי למתוח גם "גבול" מתחת לשולחן , כדי שלא יעבור גם עם הרגליים שלו.
הגיעה ההפסקה , וכמו בכל הפסקה, הבנים משחקים כדורגל והבנות מפטפטות על הדברים שלהן, אך יש פעמים
שהכדור משמש ככדור - רגל ויש פעמים שהוא משמש ככדור - יד , אז שיחקנו כדור - יד בכיתה , מה שהיה אסור בהחלט.
מישהו בעט את הכדור לכיתה , הבנות צווחו ויצאו מהכיתה , וכמו תמיד , הבנים נשארו לשחק בכיתה.
שמסרו לי את הכדור , תפסתי אותו וזרקתי אותו לחייכן בכל הכוח , הזעם והכעס שהיה בתוכי , רציתי לפגוע בו ושירגיש את זעמי ,
אך החייכן לא תפס את הכדור , הוא זז הצידה , הכדור התרסק בחלון , החלון נשבר וכל רסיסיו היו על הריצפה ,
כל הבנים התחילו להתלחש ולהגיד "מי עשה את זה?" , "ואי איך שהמנהל יכעס" , "הלך עליינו".
כשפתאום , המורה נכנסיו לכיתה ופניו אדומות מכעס , וצעק לנו "מי המוונל שעשה את זה!?" , כולם השתתקו , אף אחד לא ענה ,
כשלפתע החייכן אמר "אני, אני עשיתי את זה המורה" , "גם ככה היית עושה בבית הספר הקודם שלך!?" צעק לעברו המורה ,הייתי המום , לא הוצאתי מילה מפי , המורה סינן לעברו בכעס "בוא איתי עכשיו למנהל ונברר הכל!".
כל אותו יום , לא משכתי לזו שישבה מולי בצמה , לא העברתי פתקים והקשבתי בשיעורים , כשהגעתי הביתה בשקט הלכתי לחדרי ,
סגרתי את הדלת אחריי ובכיתי כל אותו היום.
ונסיים בקליפ יפה.
שאני אישיתי אהבתי את המילים שלו וכמובן את המנגינה שלו.
Skillet - Whispers in The Dark
דרך אגב , תגיבו בבקשה.
מישהו רוצה לנקוק?
עד כאן ,
אנונימית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
