גל פתאומי של רוח חופשית נספג לעצמותיי הצמאות לכך. אט מתפשטת היא בכל גופי וכולו פועם חופש.

כל המגננות והאיסורים נמוגים מריחות ההדר שמקשטים את האביב שהגיע, ולהם ייחלתי, התגעגעתי והתפללתי.

לפתע הריקוד יוצא מתוך גופי בכוחות עצמו, מכח לא רצוני ובלתי נשלט

ראשי רץ לו במרחבי האינסוף, המדשאות האפלוליות. אלכוהול חוזר לדמי ואהבה נוטפת מנקבוביותיי.

זאת אני.

הכאב, הפחד, האושר, האמת, הרוגע, ההתפרצויות, השנאה, השפיות, האהבה וטירוף החושים והנפש

הכל ברגע קט. ברגע שבו, החושך הבהיר של איזור האדמה הפורייה והחרושה מבקיע את ריחות הצמחים ופירות ההדר. כך שכל תפוז בעל ריח אדיר, מורגש בחוזקה. התחושה החמימה והקרירה יחדיו מלטפים את העור החשוף וגורמים לשטף של מילים ותחושות לא מובנות.

וכל אלה, רצים כל כך מהר, ועוברים בגוף ובראש במכה אחר מכה, עד שאני מאבדת הכרה מציאותית ומדויקת,

ועוברת בצניחה אל עולם הפלא שלי.

זהו העולם הנפלא בו חייתי, והוא מושך וקורא לי אליו בכל פעם.

מספיק מראה קטן מבעד לחלון האוטו כדי לערער אותי ולמלא אותי בתחושות מוזרות שמסמרות את גופי ואת כל חושי

וכך, אין לי אלא בררה להתמסר ולאבד כל יציבות מושרשת וכבדה שהנחתי בקושי רב ובמאמצי אין קץ על נפשי, על מנת לייצב ודכא אותה מכל טוב ומכל רע.