'רק כשמאבדים מישהו, מבינים כמה הוא חשוב'
|
| 3/2009
חמישה חודשים בלעדייך...
חמישה חודשים..חמישה חודשים שרק בתקופה האחרונה החלטתי לכתוב.
אולי כי רק ככה אני יכולה לשחרר הכל.
אולי כי רק איתך באמת הרגשתי בנוח ויכולתי לדבר על הכל בלי להחסיר פרטים.
כי רק איתך הרגשתי אני, בלי מסכות, בלי שקרים..
ואיפה זה עכשיו?
באים אלי עם הבעיות שלהם, מפילים הכל עלי, ואני עוזרת, תומכת, מקשיבה, מחבקת..
אני אפילו כבר לא מנסה שיקשיבו לי..שיתמכו, כי הם פשוט לא.
חסר לי. אתה חסר לי! התקופה..
אני מנסה למצוא לך מחליף, אבל זה קצת קשה מידי..
אנשים מזכירים אותך, אבל אף אחד לא בידיוק כמוך.
תמיד יש משהו הורס!
כבר נמאס לי לחפש, נמאס להתאכזב כל פעם.
אני מעדיפה לוותר.
תמיד כשאתה בא
אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי
לא עוזר
כשאתה בא
אני שומרת מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת
ומה אסור שייאמר
תמיד כשאתה בא
אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות
כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לצפות
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל כבר לא אכפת לי
לא אכפת
כשאתה בא
אני כאילו מוכנה
לקום להיעלם
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לדמיין
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
