Everyone Dies Alone
המרדף אחר אור היום |
| 1/2009
קקי
קשה לכתוב עם כשישים קילוגרם של סקס אפיל שיושבים עליך (וצועקים "אל תגלה כמה אני שוקלת!" למראה שורה זו).
אבל אני אצליח, אם אני אתאמץ.
אני מתחיל תקופה חדשה, שנראית בנתיים יותר טוב מהקודמת, ויש לי חברה יפה, והיא בכלל לא מכתיבה לי את השורה הזו.
ועכשיו באמת חופשי מהצנזורה הסקסית, אני אופטימי. סוף סוף המעבר לאילת מתחיל להפוך מהרבה כותרות לשגרה שאני יכול להתרגל אליה, האוניברסיטה הפסיקה לחפור, העבודות משתלבות סביר יותר אחת בשנייה (חוץ מאחת שתמיד נדחפת לי בזמני לחץ ודורשת שאני אשאר ער עד אמצע הלילה בהקלדה), וקל לי לשכוח מלילות חוסר פשר וריקנות תל אביביים שכמעט גמרו את החשק שלי להכל.
התחזית לשבוע הקרוב: נקי מעשן, לפחות עוד שני אימוני כושר, עבודה להגשה אחת כבר מחכה בתיק לפגישה עם המנחה וביום חמישי פעילות עם חניכים, טפו טפו, אין לי כוח להתחיל לגייס מהתחלה אז כדאי שזה יעבוד כמו שצריך.
"מה אתה כותב?" היא שואלת, כי הכרחתי אותה לא להסתכל, אני לא כותב כשמסתכלים עליי.
עדיין לא עניתי לה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
