אני נוסעת לבקר את גילי ביום חמישי ואני פשוט מתה מפחד מה יהיה כאן בלעדיי, אני מפחדת להפסיד כ"כ הרבה ולחזור ולהיות פתאום לא קשורה לאף אחד ולהיות מרוחקת ובודדה, אני גם נורא נורא מפחדת לא להיות פה בתור משענת לחברים שלי שצריכים אותי – מה יהיה? יהיה טוב.
וחוצמיזה אתמול הייתה לי מסיבה. לא נהנתי כ"כ, זאת אומרת - היה נחמד וכל זה אבל לא יודעת.. אני אירחתי והייתי לחוצה ופשוט לא הצלחתי להנות. הרגשתי כאילו הכול לא טוב, לא מצויין, אלא נחמד. משהו לא גדול כמו שציפיתי לו. כ"כ חיכיתי לערב הזה וזה לא היה מדהים כמו שרציתי, הוא היה מלא בעצבים ולא היה לי כיף מאוד – אני מעדיפה בפעם הבאה לעשות משהו רגוע ושכולם ייהנו ממנו.
כל המסיבה הייתה לי תחושה של מחנק כזה בגרון ורציתי רק ללכת לשירותים, להסתגר שם ולבכות. (וגם עשיתי את זה – כי זאת אני ואני עושה רק מה שבראש שלי ^^") אבל במסיבה הזאת גם הבנתי משהו – אני חייבת להמשיך הלאה. זהו זה נגמר ואני צריכה עכשיו לקום, לאסוף את השברים ולהתרומם. אחרת אני אשאר תקועה במצב הזה לנצחי נצחים וזה לא מומלץ להיות תקוע באמצע – תסמכו עליי.
אז אני רק מחכה להזדמנות שתבוא, לרכבת הבאה לסגנון חיים קצת אחר.
כי בכל זאת – היי, אני שווה כמו כל אחד אחר. וגם לי מגיע לבלות קצת.
שלי =)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
