בלוג הפריקה שלי...

אני מרגישה רע.

אני לא יודעת למה, אני לא יודעת עד כמה, אבל לא טוב לי. אני מרגישה שאף אחד חוץ ממך לא באמת מכיר אותי, כולם רק מעמידים פנים שאקשילי אכפת להם, וזה כואב לי.

זה נורא כואב לי שאף אחד לא יודע מה מתחולל אצלי בפנים. אני מרגישה לא מוצלחת באף תחום. הכול על הפנים ואני פאקינג לא מצליחה להתאושש מהמצב המחורבן הזה – לימודים – חרא, חברים – די חרא, פנאי – חרא כי אני לא עושה כלום אחה"צ, אהבה – טחח, לא נראלי שבקרוב יהיה משהו, כרגע זה נראה כמעט בלתי אפשרי...

גוש עומד לי בגרון כשאני כותבת. אני רוצה לצאת החוצה ולצרוח. כמו לפני 4 שבועות שפשוט ישבתי וצרחתי, בכיתי – מכל הלב, מכל השמה בלי לחשוב בכלל – רק בכיתי. בכיתי וכעסתי, כעסתי על עצמי ועל האופי שלי כי אני מפחדת שברגע שהקראש הזה יעבור ככה גם תעבור החברות שלנו באותו מסלול. ואני כ"כ חוששת מזה.

Reflection\Mulan

Look at me
I will never pass for a perfect bride
Or a perfect daughter
Can it be
I'm not meant to play this part?
Now I see
That if I were truly to be myself
I would break my fam'ly's heart 

Who is that girl I see
Staring straight
Back at me?
Why is my reflection someone
I don't know?
Somehow I cannot hide
Who I am
Though I've tried
When will my reflection show
Who I am inside?
When will my reflection show
Who I am inside?

כל מילה שכתובה בשיר הזה נחרטה לי בלב והכתה בי כמו אמת צורמת.