בלוג הפריקה שלי...

יושבת,

בוכה,

דמעות מציפות אותה מבפנים ובחוץ,

רוצה לעצור את העולם,

להקפיא את נשמתה,

ולרחף אל-על,

לצפות במתרחש מלמעלה,

בלי רגשות,

בלי מילים,

בלי מחשבות,

צפייה טהורה.

ילדה  בסערת רגשות,

לא מצליחה להיחלץ,

ערמות של רגשות מעורבים קוברים אותה,

שמחה מהולה בעצב,

כעס מהול בדאגה,

הכל מתערבב.

היא רותחת מזעם,

ונרגעת.

אבל זה לא באמת עובר –

זו אשליה,

רק מבחוץ היא כה שלווה,

מבפנים עדייו משתוללת.

געגוע לכאב,

לתחושת הצריבה על העור,

לדם הנוטף,

לעונש.

רצון לעזור להוא שלמעלה –

לעזור לו להתעלל.

הרי לא מגיע לי שום דבר,

הכול נלקח ומה שיש –

גם הוא בזכות.