סתם איש

מבט מבוייש ניבט בעיניה החומות הגדולות בהביטו בה,גם חיוכה היה כזה עצור במקצת בהציגה את שיניה הצחורות.....לא יודעת מה לאמר,,,אמרה היא , והשפילה את עיניה במקצת, שיערה החום כהה גלש על כתפיה , ומידי פעם הושיטה את ידה השמאלית ומשכה את פאתי שיערה שכיסו את פניה היפות לאחור, הסוודר הכהה עם הצווארון הארוך הסתיר את צווארה.....עמד לפניה מבוייש בעצמו , ילד מבוגר שהשנים נתנו בו את אותותיו,הוא רוצה..לא ידע מה, האושר וההתרגשות שאחזו בו , רוצים לפרוץ החוצה ,ולא יודע איך ומה... חבק אותי ..אמרה לו ללא מילים, בעיניה הגדולות החודרות, כששפתיה פשוקות למחצה עם חיוך מבוייש בקצה שפתותיה , ללא אומר הושיט יד ונגע בה קלות בעדינות הניחן בה.הרים את סנטרה והביט בה , בחן את תווי פניה,ובעיניו צלל במבטו לתוך עומק עיניה .....קירב עצמו איליה. בעדינות , חיבק את גווה הרך, קירב את פניו איליה,ונשק קלות לשפתותיה, רוך שפתיה סחררוהו , עצם את עיניו ,נותן לעצמו לחוש את החלום ,נאחז בו כמו בבליטת אבן במדרון המובילה  מטה,הביטה בו,,, לא אומרת,,,מרגישה את הרגשות הצפים מעלה מעלה , מתוכה.......לתוכו.........

לא יודע איך לאמר לך, מילים לא אומרות מאום (שלום . חנוך ).

אני באמת לא יודע איך להביע את מה שאני מרגיש , המילה נתקעת בקצה הלשון, חונקת הגרון מההתרגשות ,ברגע שאת נמסה בזרועותי,ממגע גופך הנצמד ברכות, מרפרוף שפתותייך, מנשקות פני, מדגדגת בקצה לשונך את ערפי, ומקרבת את ראשי אלייך לטעום משפתותי הפשוקות במקצת לקבל את קצה לשונך ברכות לפי, לתוכי...........לא יודע לאמר לך,,,,שמרגיש אני, , שט אתך במרחבי הים, סירה קטנה , אין  דבר סביבנו, מרחב ים עצום, כשהשמים שטופי השמש נושקות בעדנה את הים, שם באופק, הרחוק קרוב.... לא יודע איך...ההרגשה הזאת ,שיושבים שנינו ,חבוקים, חולמים...מחשבותינו מרחפות על פני המים השלווים, כאילו נעמדו לרגע, לא להפריע את הרגע,,השניה...משחק בשערותייך בשובבות פתאומית, מהרגשת האושר שעוטפת אותי,....אותך....... רואה את מצמוץ עינייך המחייכות, ומנשק קלות את עפעפייך, שם ידי על חזך ומרגיש את פעימות ליבך,השלוות....... הרגועות.....ידי כתמיד חובקת גווך,ומעסה בעדינות את חוט שדרתך.....לא יודע איך לאמר...........בנשקי את עורפך,וכשהריחותי את גופך ,המתמסר, המוסר.....לא ... ...  .... לך, ... .א.. ...ב.....