כמה עצוב זה..שאני אומרת את זה על עצמי..ולא על אחרים כמו תמיד..כנראה שכל מה שהיה בעבר זה תוצאה של גלגל מסתובב שמחזיר לי כמו שהוא מחזיר לכולם..נמאס לי כל פעם להתאכזב מעצמי ביכולות שלי למצות דברים..כנראה שאני צריכה להשלים עם העובדה שאני לא בן אדם שיודע לאהוב..לפחות אני מנסה..אני מרגישה לפעמים,שאני מאוהבת..אבל לאהוב..אהבה כזאת כמו שאני רואה ושומעת אצל אחרים לפעמים לא תהיה לי..אני לא בן אדם כזה..סביר להניח מכל האנשים שאי פעם נפגעתי מהם כי הם לא היו בעיניין אחרי שבועיים 3 ואח"כ מצאתי את עצמי תקועה ומבואסת..גם הם,שבעני נראו כ"כ יותר ממני כ"כ נחשקים,אם היו רוצים מהר מאוד היו עוברים לאזור אחר בראש שלי..גם אז,חצי שנה של עינויים לא הספיקה לי,בסוף קיבלתי מה שרציתי וגם אז התברר בסוף שזה בכלל לא היה זה כמו שהיה נראה לי..לא נועדתי לממש את עצמי מבחינה ריגשית,הפסקתי להילחם והשלמתי עם זה,אני יפסיק להגיד שאני מתפשרת,אני לא מתפשרת,אני פשוט מה שאני,קרה ריגשית,ולא במעשים,אני יודעת יפה מאוד להראות אהבה,להרגיש אותה,כבר משהו אחר לגמרי..אני מנסה..אני ילחם על זה כמה שאני יכולה,ניסיון ועוד אחד ועכשיו זה,שקשה לי ואני לא מוכנה לוותר,אבל ביני ובין עצמי השלמתי עם הפאק העיקרי שלי.\=
sometimes i forget to love you like i should.
