אחרי הפרידה הכואבת שעברתי (והרבה בנות יבינו אותי בעניין הזה), התחלתי לחשוב שרומטיקה ואהבה לא קיימים. חשבתי שאני לא מספיק חזקה לצאת מהמצב הדכאוני והקשה שהייתי שרויה בו, מרגישה נבגדת, לא רצויה, עבדו עליי, שיקרו לי, דרכו עליי, השפילו אותי ובסוף זרקו אותי.. וכמה שלא ניסיתי לקום על הרגליים, ברגע האחרון הייתי מועדת ונופלת ארצה.
אבל, תמיד אפשר למצוא את הכוח, ולא צריך לעשות את זה לבד. בשביל מה יש חברים?
כל חברה שלי, שאי פעם חוותה את הכאב של הפרידה, ואת החולשה והחוסר אונים, צריכה לדעת, שאני פה בשבילה תמיד. וכל בנאדם שעובר את זה, צריך להבין שלא צריך לעבור את זה לבד...
אני הבנתי, שהמחשבה שלי היתה קצת אנוכית, למרות שאני לא בנאדם כזה. כי אהבה, זה לאו דווקא בין בחור לבחורה, או שניים מאותו המין, זה לא רק קשר רציני וכו'. אהבה נמצאת בכל דבר...
אני את האהבה שלי מצאתי בכמה דברים, למשל בילדים שאני מלמדת, למרות כל הקשיים, אני מאמינה בהם!!! ובכלל אני אוהבת ילדים. מצאתי אהבה במוסיקה, וכל פעם שאני קצת עצובה או נמצאת בהרגשת בלבול וחוסר אונים, אני הולכת לפסנתר ומנגנת לי קצת. מצאתי אהבה אצל החברות והחברים, אני יודעת שהיא שם למרות שחלקם מנסים להראות אדישות :). ויש עוד המון דברים קטנים שאהבה נמצאת בהם.. אפילו גשם ראשון :)
אולי יש לכך כינוי אחר, אולי לא אהבה, אבל בהחלט יש בכל הדברים הללו משהו.
בסופו של דבר הכל בא על מקומו, אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע, ככה בנוי האיזון. מה שאנחנו צריכים לעשות, זה למצוא את הטוב בכל רע, ולדעת שהכל קורה מסיבה כלשהי.
ואולי מתישהו אמצא אהבה אצל בחור, ברגע שאלמד לבטוח במין השני שוב.. אבל זה יקרה :)
ואגב, מסתבר שבחורים טובים קיימים, אני מכירה לפחות אחד או שניים כאלו :) חחח אולי אפילו יותר
ורומנטיקה לא נכחדה מהעולם הזה, לא רק נשים מסויימות רומנטיות, ישנם גברים רומנטיים, ולא כולם תפוסים :) . עוד לא אבדה התקווה 
לא הכל כל כך גרוע. יש לכולנו את הימים האלו, אבל גם זה משהו חולף.
P.S
make love not war
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
elisandra