אני מבינה.
סוף סוף הצלחתי להבין.
איך אני מתארת את העולם הפנימי שלי?..או שאולי זה לא רק הפנימי, אלא פנימי וחיצוני...
זה כמו מגדל כזה...עם המון המון קומות והמון המון חדרים..
כל אדם שאני פוגשת משאיר אחריו סימן ומקבל חלק מהמגדל..
לפעמים חדר,
לפעמים חצי חדר,
לפעמים קומה או אפילו מספר קומות.
וככה המגדל הולך וגדל...בונה את עצמו בהתאם לחוויות, לאנשים.
וקרה שכ"כ נפגעתי מכ"כ הרבה...והמגדל קרס.
ואני חשבתי שלתת לאנשים חדשים אפשרות "לעזור" לי בבניה שלי מחדש באמת יעזור לי..
אבל זה לא עזר.
ניסיתי לבנות על הריסות.
והכל רק השתבש..
המגדלונים החדשים שניסיתי לבנות קרסו גם הם כי לא היה בסיס..ופשוט נוצר הר ענקי של הריסות.
ועכשיו סוף סוף אני מבינה.
אני מצטערת שאני התרחקתי וקצת נסגרתי ממך וממך.
אבל תנו לי את הזמן שלי, בבקשה.
אני צריכה לפנות את ההריסות ואח"כ אתחיל לבנות מחדש ואחזור למציאות מהעולם המנותק שלי.
אל תלחצו, בבקשה.
גם ככה לא קל.
הכל ניראה חסר משמעות כזה פיתאום...
אני רק הולכת סחור סחור מסביב להר הריסות הזה..אני בעצמי עוד לא יודעת איך לפנות אותו.
אבל זו המשימה שלי, ואף אחד לא יכול לעזור, אני מצטערת.
חבל שזה נפל עליי עכשיו..עם כל הלחץ מסביב, זה לא ממש עוזר במימוש תהליך פינוי ההריסות.
אבל יהיה בסדר, אני מקווה.
זה לא נחמד כ"כ להיות מנותקת.
