למרות שזה היה ממזמן אבל אני אספר והכל אמיתי!!
אכלנו ארוחת צהריים ואחרי הארוחה אמא שלי אמרה לנו שהיא ואבא שלי צריכים לומר לנו משהו
נבהלתי וחשבתי לעצמי מה כבר עשינו?!?
ואז אמא אמרה: "אתם יודעים שמהעבודה של אבא שולחים אנשים לשליחות אז אולי גם אנחנו ניסע לשליחות"
ואז אמרתי: "מה, מתי?"
אמא אמרה שזה עדיין לא בטוח ושזה יהיה לחצי שנה ,5 חודשים
ואז אמרתי"ומה עם החברות שלי" וניסיתי לעצור את הדמעות.
פתאום הרגשתי שכל העולם התאפך, החברות הכל כך טובות שלי לא יהיו איתי שם באירלנד ואני לא הבין כלום ממה שהאנשים יאמרו לי( אני לא שולטת באנגלית
)
התפרצתי בבכי ואמא הרגיע אותי, האחים שלי היו עדיין בשוק ממה שקרה ולא שמעתי מהם מילה.
ואז אמא שאלה "ומה דעתכם?"
אח שלי הגדול אמר שהוא חושב שזאת תיהיה חוויה מצויינת אבל מצד שני הוא יתגעגע לחברים שלו כאן, גם אני חשבתי ככה.
ומה עם אני אעבד את הקשר עם הכיתה עם החברות? ומה עם לא יהיו לי שם חברות? ומה אני אעשה שם בלי לדעת לדבר אנגלית?
ומה, ומה, ומה, הרבה מחשבות עברו בראש שלי באותו רגע .
המשכנו לדבר וביררנו פרטים רצינו לדעת עם המקום יפה, עם אפשר לטייל שם ועוד שאלות בנושא.
בסופו של דבר גמרנו את השיחה הלכתי לשטוף פנים וכל אחד חזר לעיסוקו, אבל זה היה ידוע שכולם חושבים על הנסיעה לאירלנד המקום ומה יהיה.
עכשיו אנחנו יותר בטוחים לקרת הנסיעה ואני מנסה ליהיות אופטימית יהיה לנו שם בית קומותיים וגינה 
!!!...
בפוסט הבא אני אספר לכם על מקרה ממש לא נעים שקרה לי בכיתה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yanuni