באמת תהיתי אם אי פעם תהיה לי את אותה התשוקה לכתוב פה.

אם אני אמצא את המילים הנכונות...

אני חייבת תודות לאריה שהוציא את הבלוג הזה מהמדף העליון וניקה מעליו שאריות של אבק (אפצ'י),

כמעט ושכחתי כמה כתבתי והוצאתי פה-

פרקתי את נשמתי מדי שבוע בלי דין וחשבון לאיש. אני בטוחה שאם יום אחד אני אשב ואקרא את כל הבלוג מההתחלה ועד הסוף

אני אזיל דמעה או שתיים. קורות החיים שלי, בלי צנזורה ללא עריכה.

אינני יכולה לומר שאני בטוחה שמצאתי את המילים הנכונות, אבל אני מבטיחה לנסות. בשבילי.

'רצה הגורל שניפגש...'

יש שירים טובים בגלגלצ כשיורד הלילה, מעניקים השראה כזאת...

אני מאחלת לעצמי להשאיר חותם איפשהו, לסיים לכתוב את הסיפור שלי, לא לאבד צלם אנוש,

לא לשכוח את האידיאלים שלי, לשמר את החוויות שלי ולעולם לא להפסיק לאהוב.