עוד יום עבר על כוחותינו בעבודה בגן אירועים הסמוך לביתנו.

עבודה בגן אירועים היא אחת העבודות הקשות שיש, אבל מה לעשות- היא משתלמת.

רוב מקומות העבודה מנסים להרוויח על העובדים שלהם, לא משלמים שעות נוספות,

לא משלמים נסיעות, לא נותנים טיפ כללי.

יש מין מנהג כזה שכולל לתת טיפ כללי למלצרים שעובדים בגן אירועים. מתוך הנחה שהם עובדים כמו חמורים,

והם אלה שמשרתים את בני המשפחה והחברים... אפשר לבקש מבעלי האירוע שיתנו את הטיפ הכללי לכל עובד כתוספת בשכר,

ניתן לחלק את הטיפ למעטפה פר מלצר ולבקש שהמעטפות יחולקו בסוף האירוע והמגזימים כמובן, שהולכים ונותנים לכל מלצר באופן אישי.

זה נראה לי כמו רמאות כאשר בעלי האולם מבטיחים לבעלי האירוע שהם יתנו את הטיפ הכללי שעליו עמלו בדם, יזע ודמעות למלצרים.

בעלי האירוע בטוחים שהם אנשים טובים, נחמדים ומפרגנים אבל הכסף שהם הכינו במיוחד עבור המלצרים הולך לעזאזל.

"אנחנו מתכננים לכם טיול שנתי, כמו בכל שנה ולשם הולך הכסף. כי אנחנו חושבים שאנחנו כולנו משפחה אחת גדולה!"

זובי.

אני רוצה את הכסף שעליו אני עובדת כל כך קשה. אני במילא לא אצא לטיול הזה, אני בצבא. לא מעניין אותי לצאת איתכם לטיול,

הדבר האחרון שהייתי מחשיבה אתכם זה למשפחה שלי. אז אפשר בבקשה את הכסף שלי?

לא.

תודה.

ככה זה מלצרות, נותנים לך סטירה ואתה מפנה את הלחי השנייה. ובכלל בעבודות שיש להן ביקוש מאוד גדול (במיוחד עבודות של צעירים)

אם התנאים לא נאים לך, אתה יכול ללכת ולחפש לך מקום אחר. כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה.

מה שמטריף לי את הדעת הוא שאני יכולה להתלונן עד מחר, להתמרמר ולהיות מתוסכלת אבל אני בחיים לא אתפטר/אעמוד על שלי.

למה?

כי אני צריכה את העבודה, אין לי אופציות אחרות- אני מתגייסת ממש בקרוב ואף אחד לא יקח אותי. וגם אם הזמן לא היה פרמטר בכל שאר הגנים באזור

זה המצב. אז נספוג את חוסר הצדק הזה ואת הצביעות לעוד חודשיים פלוס מינוס. נתגייס, ונחזור להתמרמר :)