'אמאאא!'
'מה?'
'מה מזג האויר?'
'חם מוות'
'הא, טוב'
'אסור לנשים בהריון לצאת החוצה, בגלל קוצר נשימה'
טוב אמא, אני אשתדל לזכור את זה כשהמידע יהיה שימושי.
ככה פחות או יותר התחיל היום שלי.
ניצלתי את העובדה שהולך להיות חם היום והתאמתי את עצמי למצב,
אני לא חושבת שאי פעם קרה שחשפתי כ"כ הרבה עור בעבודה. זה מוזר. קצת.
ב8:30 התחילה קבלת קהל בשרונים, לא מזמן ניגש אליי מישהו שאני אמצא לו
את התוכניות בנייה שלו. היה לו ריח רע מהפה וזה כל מה שיכולתי לחשוב עליו.
הוא לא מודע לזה בכלל, שכל מה שאני רוצה לעשות זה להתרחק ממנו,
הוא נראה דווקא איש חביב שלא אמורה להיות בעיה להמצא בקרבתו.
זה גרם לי לחשוב, אולי גם לי יש ריח רע מהפה? ובכלל מתי זה מתחיל להיות משנה
מה הסביבה שלנו חושבת עלינו, ואולי זה בכלל לא מה שהסביבה חושבת
אולי אלה הדפקטים הקטנים שלנו שגורמים לנו לשפוט מישהו בגלל שיש לו ריח רע מהפה.
ביקשתי טובה מאייל אתמול, אחרי שהשיחה נותקה בפתאומיות...
אייל אומר על עצמו שהוא בן אדם כזה שבאמת מנסה לעזור ושהוא למד את זה עם השנים.
הוא לא מסוגל להניח לאנשים אם הוא יודע שהוא יכול לעשות להם טוב.
וזה כמו כל דבר, לפעמים טוב ולפעמים לא ממש. אני מקווה שהרצון הטוב שלו לא יפגע בו.
אני גם מקווה שהוא יעזור לי להנמיך ציפיות ולעבור את זה.
אתמול יצאתי בהרגשה ממש לא טובה לספינינג,
התיישבתי על הספסל במסדרון כשראשי שמוט והמחשבות רצות בתוכו.
האם הדברים הם כמו שהם נראים? האם אני צריכה לחפש סימנים לפגיעה הבאה?
יכול להיות שקורה לי בדיוק מה שחיכיתי לו? למה דווקא עכשיו? מה אני רוצה מעצמי?
הרגשתי רע, הרגשתי שעוד שנייה כל העולם שלי מתהפך. מין מועקה לא מוסברת כזאת.
הוצאתי את הכל על האופניים אתמול, דופק של 91% זה לא צחוק.
איכשהו בסוף הרגשתי טוב... כי נזכרתי שאני כבר לא שם, שגם לי קרו שינויים.
רציתי לומר שהשברים והקרעים מתאחים וזה טוב, אבל פחדתי להגיד את זה. כי זה כמו שאתה שובר את היד.
כשאחי שבר את היד אחרי פעמיים שהיה לו סדק באותו מקום הרופא אמר לו
'בפעם הבאה שאתה שובר את היד, אנחנו שמים לך מוט פלטינה'
אני לא רוצה שיחליפו לי את הלב במוט פלטינה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
