טוב, זה לא קרה היום, זה קרה היום לפני שנה. אבל הכותרת נראית לי יותר מוצלחת ככה.

זאת הייתה הנסיעה הראשונה שלי להרצליה מאז שקיבלתי את הרישיון ונגמר המלווה,

אבא כיוון אותי ביתר פולניות איך להגיע ובאיזה פנייה לפנות כדי לא להכנס לחניון של ארנה.

'למה שאני לא אכנס לחניון?'

'כי זה מסובך שם, תסמכי עליי'

'טוב, אז בפנייה השנייה ימינה.'

'כן.'

הייתי ילדה טובה, באמת פעם ראשונה לנהוג במקום לא מוכר.. הקשבתי לו.

מסתבר שהקשבתי יותר מדי טוב ולא חשבתי בהיגיון.

פניתי בפנייה השנייה ימינה... אבל אחרי הפנייה בצורה כמעט עיוורת נכנסתי לתוך החניון.

לדבר המתחכם הזה היו שתי כניסות.

אז במקום להמשיך ישר ולחנות בחניון רגיל, פתוח כזה... נכנסתי לגוב האריות.

החניון התת קרקעי.

משם כבר לא הייתה דרך חזרה, אבל מה... נהגת ממש ממש ממש חדשה (כבר אמרתי ממש?)

אוטו ממש ממש ממש גדול... בום.

היה עמוד בכניסה לחניון שהיה מכופף בחלק התחתון שלו, ופגעתי בו.

אחרי הפגיעה במקום להשתמש במוח פשוט לקחתי את ההגה עוד קצת שמאלה והמשכתי לנסוע

מה שגרם לצליל צורם כזה, הצליל הזה פשוט גרם לי כאב בלב.

לדעת שככה אני הורגת את האוטו הפשוש שלי.

אז חניתי והתקשרתי לאבא.

'הלו?'

'היי, מה נשמע?'

'בסדר... הסתדרת?'

'כן... ירדתי במחלף הסירה ופניתי ימינה בתחנת דלק ואז המשכתי ישר ישר ישר ישר ישר עד הסוף

עברתי את הפנייה הראשונה לחניון ואז נכנסתי בפנייה השנייה ודפקתי את האוטו'

'את בסדר?'

'כן'

'יופי, לא נורא'

פיו.

עכשיו שנה אחרי, אפשר לעשות טוטאל נזקים לרכב לראות שהטראומה הזאת עשתה את שלה.

מאז אני נוהגת עם ההיגיון ושומרת על האוטו בריא ושלם :)