באדיבות החיה עם האוזניים הארוכות והמוח הקטן

אם הייתי בא עכשיו לוקח אותך ביד מכניס אותך לאיזה חדר צדדי סוגר את הדלת, מדביק אותך לדלת.

שם את הידיים שלי על הדלת כשהן משני צידי הראש שלך

מקרב את הראש שלי אלייך נצמד אלייך עם הגוף

תופס לך את השפה התחתונה

מושך אותה טיפה עם השיניים ואז מצמיד את השפתים אלייך

הגוף שלי נצמד אלייך

עומד לי כבר

אני חושב שאת מרגישה אותו

הלשון שלי בתוך הפה שלך נוגעת בלשון שלך

מסתובבת איתה

השפתיים שלי טועמות אותך

יד אחת שלי משחררת אחיזה

מתחילה לרדת לכיוון הגוף שלך

אני עובר לך עם האצבעות עד הצוואר

מלטף אותך

היד יורדת למטה עד שהיא מגיעה למכנסיים שלך

אני שם אותה בדיוק במקום

רוצה להרגיש אותך שם

השפתיים שלי בינתיים טועמות אותך

אני קולט שאת מזיזה טיפה את הראש הצידה

אני ניגש עם השפתיים שלי לצוואר שלך מנשק אותך שם

מגיע לתנוך האוזן שלך ותופס אותו עם השיניים

היד שלי בינתיים עולה, מגששת בין החולצה

היד שלי מגיעה עד לחזיה שלך

אני תופס לך את החזה

מרגיש אותו אני יורד עם היד, פותח לך את המכנסיים משלשל אותן למטה

אבל לא מוריד אותן לגמרי

לוקח אותך מקרב אותך לשולחן

מוריד לך את התחתונים עם היד ומושיב אותך על השולחן

השפתיים שלי חוזרות לצוואר שלך ויורדות למטה למטה

הידיים שלי פותחות את הרגליים שלך

ואני מתכופף על ארבע

הלשון שלי פוגשת אותך

כשהידיים שלי שומרות שאת תפתחי את הרגליים כמה שפחות

אני מלקק אותך מסביב נוגע עם הלשון שלי טועם אותך

האצבעות שלי מתחילות לעזור ולגעת

תוך כדי שהלשון מתחילה לאט לאט להיכנס ולצאת

אני מתחיל להרגיש את הרטיבות שלך בפה שלי

ואני מגביר את הקצב האצבע שלי עכשיו כבר עושה את דרכה פנימה

כשהלשון שלי עוזרת לה אני מתחיל להרגיש אותך רועדת

את מתחילה לגנוח אני עושה לך קול של שקט

כי יש אנשים בחדר ליד

את נושכת את היד של עצמך בשביל להשתתק

אני ממשיך להיכנס עם הלשון שלי את כבר לא יכולה

סוגרת בכוח את הרגליים על הראש שלי

הידיים שלך תופסות את הראש

אני מרגיש שאת גומרת עוד שניה

את רועדת לי בלשון

אני מרגיש אותך גומרת לי

אני ממשיך להיות למטה טועם אותך

את רועדת כולך

אני קם ומחייך

מסדר את הזקפה במכנסיים

שלא כולם יראו מנגב את הפה ובא לצאת מהחדר

אהבלה. מטומטמת. דפוקה. אידיוטית. ילדה קטנה. נאיבית. תמימה.

פתי. פתטית. מפגרת. סתומה. רגשנית. בכיינית. מטומטמת. סתומה.

דפוקה. דפוקה. דפוקה.

דפוקה, כבר אמרתי?

רק שאף אחד לא ייכנס למשרד ויראה אותי ככה.

אמן.

המשפט הזה הזכיר לי לרגע את הפעם ההיא ששיחקתי עם אחי פול או ביליארד או סנוקר, אני לא באמת מבדילה.

היינו במטולה, במרכז קנדה ליתר דיוק.

החלקנו על הקרח כמיטב המסורת ולאחר מכן ירדנו לאולם הבאולינג, ככה זה,

כשיוצאים החוצה אחי נתקף רעב בלתי מוסבר שהוא חייב לספק.

אז הוא אכל איזה טוסט (מדהים שאני זוכרת!) וישבנו ליד אולם הבאולינג שם.

ליד יש סוג של מועדון סנוקר (או שקר כלשהו כזה) הוא שאל אותי אם אני רוצה לשחק ואמרתי שאני לא יודעת.

הוא אמר לי שזה ממש פשוט ושהוא יסביר לי.

איכשהו במשחק הראשון שלנו, ניצחתי. וגם בשני. וגם בשלישי.

וואלה, אז אולי זה באמת פשוט.