אתמול נסעתי למודיעין לפיקניק עם חברות מהקורס, לקחתי את הרכבת...
השבוע נזכרתי ששיחקנו טאקי ביחד, ושקרעתי אותך... נזכרתי גם שזה היה השבוע האחרון שלנו.
היום הולדת שלך, השפרצתי עלייך ליטר וחצי מים ואז חיבקת אותי חזק חזק כולך רטוב.
חברה שלי אומרת שאם היא וחבר שלה יפרדו זה יבאס כי לאחיה ולאבא שלה יש את אותו דאורדורנט כמו שלו,
איזה מזל שלך אין הא? שאתה אף פעם לא מתקלח.. זה דבר אחד פחות שיזכיר לי אותך.
כל הדרך למודיעין בכיתי, לא הצלחתי להפסיק את הדמעות... כבר כמעט חודשיים לא בכיתי.
ש' אומרת שאני מתגעגעת למה שהיה בנינו, אבל אני באמת מתגעגעת אלייך.
לשיחה איתך, לנוכחות שלך... אני משתגעת מהמחשבה שעוד לא נשברת והחלטת שאתה לא יכול בלעדיי
ושהגעגועים יותר מדי חזקים בשביל להמשיך ולהתעקש אבל אני מניחה שכנראה אתה יותר חזק ממני.
הלוואי והייתי יודעת מאיפה אתה שואב את הכוחות לא להתקשר או ליצור קשר, איך להעביר את המחשבות האלה עלייך כל הזמן,
את הפרפרים בכל ארוחת צהריים במפקדה שאולי נתראה איפה ששוטפים כלים.
אנחנו צריכים להיפרד, אתה צריך לצאת לי מהראש, מהלב.. פשוט ללכת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
