"קומי!!" נשמע קולו הצרוד של ביל, וכרית פגעה בחוזקה בראשה של סטייסי.
"מה לעזא-" כרית נוספת פגעה בה וגרמה לה לנשוך את הלשון.
"איה!!!" היא זעקה בכאב, הוציאה את לשונה החוצה ונופפה עליו במחברת שמצאה בקרבת מקום. "מה הקטע שלך?!"
"אנחנו איחרנו! ממש אחרנו!" מלמל ביל בלחץ, זורק את כל ארונו על הרצפה, מוציא חולצה כלשהי מהארון ולובש אותה הפוך.
"מה השעה עכשיו?" מלמלה סטייסי ברוגע, מתיישבת על המיטה.
"10! פאקינג עשר בבוקר!"
"אה."
"אה?! זה כל מה שיש לך להגיד? אה?!" הוא צעק, "יהרגו אותנו..."
"ביל תירגע..."
"אנחנו נמות!" הוא זעק, שולח מבט אומלל לתקרה.
"ביל תירגע!" היא גלגלה עיניים. "אז לא נבוא היום לבית הספר, אני בטוחה שגם טום שכח."
"כן צודקת..." הוא לקח נשימה עמוקה. "אפשר תמיד לצאת לטייל."
"רואה? אז זה לא כזה נורא."
"כן כנראה שלא... מקסימום מבחן במטמטיקה..."
"מבחן?!" פערה סטייסי את פיה, "אנחנו נמות!!"
~*~*~*~
"אז מה עושים?" שאלה סטייסי, משועממת. היא טום וביל ישבו בסקייטר-פארק, כל אחד מהם אחז בידו בקבוק בירה.
"משעמם לי." יבב טום, והחל לשחק עם המצית שלו.
ביל, אשר התרכז עד עכשיו בלהבת המצית חייך. "בואו נעשה מדורה..."
"מה?" הרימה סטייסי גבה. "אתה שיכור או שנדמה לי?"
"לא לא, אני רציני. ניקח כמה ענפים ונשרוף אותם, אני אפילו יקפו למכולת ויביא לנו מרשמלו. יהיה כיף."
סטייסי וטום החליפו מבטים מהוססים ומשכו בכתפיהם. "למה לא..."
~*~כעבור חצי שעה~*~
"לא! תכבו את זה! תכבו את זה!" צרחה סטייסי בפאניקה, בעוד ביל וטום מסים לכבות ספסל שעלה באש.
"אני מנסה!" צעק ביל חזרה, מבוהל לא פחות. בטיפשות של הרגע הוא תפס בקבוק הבירה חצי מלא שהיה בסביבה, ושפך את תכולתו על הספסל הבוער.
האש רק גדלה.
"מטומטם!" זעק טום. "מי שופך אלכוהול על אש?!"
"אבל חשבתי שזה יכבה אותה!" זעק ביל. "יש בזה גם מים!"
"גאון." עיקם טום את אפו, כעבור שניה עלה במוחו רעיון. "סטייסי תסתובבי."
"למה?" סטייסי הרימה גבה, לרגע שוכחת מהספסל ההולך והתמתלקח.
"כי אני וביל הולכים להשתין."
"טום זה לא הזמן להשתין!" התפרץ ביל, אך כעבור שניה הבין לאן חוטר טום. "אה.. אוקיי..."
"שיהיה." עיוותה סטייסי את פרצופה בהבעת גועל והסתובבה, אך במקום לשמוע קול של מים זורמים, שמעה סירנה של ניידת משטרה.
"אנחנו הולכים למות..."
ופה יקיריי, מתחילה העלילה.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
