אין לי רגע דל

עכשיו הכל בסדר.

רק מן תחושת קבס גועלית בגרון ומן נאחס כללי כזה מהדירה החדשה נשארו לי.

פתאום גם שמתי לב שבמיוחד כשאני יושבת על המחשב, אני מעיפה כל הזמן את אותו המבט הצידה. משחזרת כאילו...

המבחן עבר, אני מעריכה, ללא הפצצות ציון מיותרות. בשביל זה צריך באמת ללמוד, מה שלא מתאפשר כשמסתובבת לך חולדה בין הרגלים... וגם כשהולכים לישון שיכורים, אין ספק שזה לא עוזר...

אבל זה עבר, גם אני כנראה אעבור.

אז זה מספיק טוב בהתחשב בנסיבות. לא צריך להשתגע לעבר מועד ב', אני אומרת.

וכל כך תודה לאל שהגיע סוף השבוע...