אני לא יכולה. המחשבות הורגות אותי פשוט .
המחשבות, הדאגה, התיסכול..
החוסר יכולת לעזור לו..
אני שם, ואני תומכת..
אני לא עוזרת , לא יכולה לעזור !
ואני אוכלת ת'עצמי על זה.
איך לא הייתי שם כשזה קרה?!
איך האחרים לא עשו כלום ?
איך הוא שכב שם פשוט ...
חיית אדם !
אני אמצא אותו, אני אדאג שיהיה לו רע
כלכך רע..
אלוהים, כמה שהוא הולך לסבול על זה
לא מגיע לו לחיות..
עצבים מעורבבים עם דמעות ותיסכול
אני כלכך רוצה לעזור, להיות שם כל הזמן
ואני לא יכולה.
רק שיהיה בסדר..
רק שיישתפר..
הכול יהיה בסדר... הכול בסדר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Lona*