וואו, חודש בלי עידכונים. מה אני אגיד לכם, אין לי זמן פנוי לעדכן, וכן אני יודעת תירוצים תירוצים אבל הלו"ז שלי כל כך עמוס

שאני בעצמי עדיין בשוק.

הגעתי למצב שאני שיש לי 3 מבחנים בשבוע, ובלי הגזמה איזה 5 עבודות להגשה פלוס לא נשכח את הועדת קבלה שלי ביום ראשון לתיכון [ למתעניינים, אני שוקלת ללכת לספורט ימי שזה ניווט סירות ונהיגה באופנועי ים[!!] ונראה אם אני אתקבל תראו אותי בסוף י"ב עם רישיון על אופנוע ים.

כדי שיהיה לי ולכם נוח לקרוא חילקתי את זה לקטעים קצרים כמו שעשה ידיד [ אם נקרא לזה ככה ]שלי, הוד וכמובן מגיע לו מזל טוב על זה שהגיע לטבלת הפעילים

קשרים

כל כך הרבה דברים עברו עליי בחודש הזה, 4 עמודים בוורד לא יספיקו בשביל הכל.

אני אנסה לתמץ אפילו שאני די בטוחה שלקוראים אין כל כך כוח לשמוע על החיים שלי אבל יש תגובות [ אנשים שמצרפים אותי למסנג'ר לדוגמא ] שאמרו שהם מזדהים איתי ותתפלאו, אני בקשר איתם עד היום.

אפרופו קשרים, בכל מהלך האי-עידכונים הכרתי מלא אנשים חדשים מהבלוגספירה וגם אנשים בסביבה הקרובה שלי, אני מוצאת את עצמי מחדשת קשרים עם ידידים שלי שלא דיברתי איתם איזה שנה-שנתיים!

כל החידוש קשרים הזה מזכיר לי נוסטלגיות מ"התקופה האפלה שלי", בזכותם אני מסתכלת על העבר ורואה כמה שהשתנתי. וכמובן, זה ממש כיף לשמוע עד כמה שכולם התבגרו ועל כל מה שחוו בזמן שלא דיברנו.

טיול שנתי

אוקיי, הבטחתי לכם ממזמן עידכון על הטיול השנתי שהיה.

טוב אז היה הטיול השנתי האחרון לשכבה שלנו, וכמובן, עם שכבה סטלנית כמו שלנו אז היה לי כיף כמעט כל רגע. למה כמעט? תיכף אני אסביר.

במהלך היום הראשון חצינו את מכתש רמון, עלינו ונפלנו לאורך כל דרכה, אבל היה ממש כיף אפילו שיצאתי עם קצת חתכים. אחר כך נסענו לשדה בוקר לקברו של בן גוריון שמה נתנו לנו הרצאה קטנה והיינו מרכז תיירות לתיירים מסין, אני לא יודעת למה אבל הם לא הפסיקו לצלם אותנו, עשינו להם פוזות וזה היה מצחיק ומוזר ביחד. אחרי שסיימנו עם זה ראינו גם איילים [במבי בשבילכם] ממש לידינו אבל לא הספקתי לצלם אותם.

אחרי זה נסענו למקום לינה שלנו, זה מאהל בדואי ענק שפשוט חילקו אותו לחצי בנות חצי בנות. קיצר, עד שהתרגלנו לאבק יצאנו החוצה לטייל ופתאום ליד האוהל [ בדיוק מאחורי המקום שינה שלי ] אנחנו רואים גמלים! התחלנו לעשות להם קולות וכמה ילדים ואחותי באו ונגעו בהם וברחו ומה לא.

אחרי הארוחה שגרמה לי לקלקולי קיבה יום אחרי כולם הלכו למאהל ובסביבות השעה חצות התחלנו להתפזר בנות אצל בנים ובנים אצל בנות. לבסוף היה צד אחד של לא ישנים וצד של ישנים. היה ממש מצחיק וככה בסביבות השעה 5 החלטתי לישון ככה לשעה.

יום אחרי זה היה היום הכי מייאש.

נסענו בבוקר לערבה שמה חצינו את רובו. בהתחלה הלכנו לכזה בריכות שנוצרו בגלל הגשם שהיה לפני הטיול והרבה ילדים קיבלו כוויות קור אפילו שהיה קר, היה מצחיק וכולם נרטבו אבל לא היינו מוכנים למה שיקרה דווקא לכיתה שלנו אחר כך.

הכיתה שאני לומדת בה נקראת הכיתה המקוללת. למה? תמיד מאשימים אותנו בכל דבר ותמיד כועסים עלינו ותמיד אבל תמיד אנחנו נדפקים, כי כמובן, אנחנו ט'2 ואנחנו גרמנו לכל הצרות בעולם.

אנחנו הולכים בערבה בחום אימיים, בהתחלה היה קל והיה מצחיק אפילו ראיתי נחש והתחלתי לצרוח, לא משנה.

אנחנו ממשיכים ללכת ופתאום המדריכה לקחה את שמשון [ אחראי המשמעת בבצפר, כולם מפחדים ממנו פחד מוות אבל הוא ממש חמוד וחברותי. הא, והוא גם סגן מנהל, לא רלוונטי ] ואז הוא הודיע לנו שטעינו בדרך וזה היה אחרי שעלינו על איזה הר אחד.

חזרנו על עקבותינו והתיישבנו ושוב אומרים לנו שטעינו בדרך ואנחנו כבר מיואשים כי לחלק גם נגמר המים וכמעט לאף אחד לא נשאר חטיפים. לבסוף אחרי שעלינו על 2 הרים באו שלושת המדריכים של שלושת הכיתות האחרות ואחרי איזה חצי שעה הגענו לאוטובוס ופגשנו את ניליזם [ המורה שלנו להיסטוריה, סתם בדיחה של הכיתה ] שניצלה את ההזדמנות וצילמה ילד ילד שהגיע אליה אדום ומתנשף כדי להראות כמה שהתעצבנו, כן, ברור.

אכלנו ארוחת ערב והגענו הביתה. נרדמתי בסביבות השעה 22:00 אחרי שהיו לי קלקולי קיבה מהאוכל שהביאו לנו.

הטיול הזה לימד אותי הרבה דברים, לא לימודים כמו שאתם מכירים אלא מבחינה רגשית. כידוע לכם ואתם בטח כבר יודעים את כל הפרטים אני מרגישה משהו כלפי ידיד טוב שלי, כולם אמרו לי להתקרב אליו בטיול השנתי כי באמת היו לי הזדמנויות. ניסיתי וניסיתי ולפעמים הצלחתי ולפעמים הוא העדיף ללכת עם בנות אחרות.

אז הנה אני, בתהליכי התגברות עליו שאני בטוחה שיקחו לי זמן ומאמץ, אני לא מרגישה שהפסדתי משהו כי מה לעשות, החיים לא תמיד ורודים ולא תמיד אהבות באמת מתמששות.

יש הרבה תמונות אבל העיקר כיתתיות, אבל בהמשך יש תמונות מפורים.

אין לי כלכך כותרת לזה, כי זה די בכללי.

היום בבוקר אני, חיים[ פז ], ליהיא נוי ועוד כמה חברות אחרות שלי ו2 בנים באנו לאולפני הרצליה כדי להצטלם לתוכנית "לומדים ביחד". כן, אני יודעת מה אתם חושבים שזה משעמם רצח. אבל היה דווקא מצחיק לאו דווקא בצילומים עצמם אבל לפני צילום התוכנית ובזמן הפרסומות היה אחד הדברים המצחיקים.

שהגענו זה היה באמצע שידורי התוכנית הבוקר של קשת "יום חדש" עם אורן [ החתיך ] ווינגפלד ולינוי בר גפן המדהימה. עם לינוי לא יצא לי לדבר והכי קרוב שהגעתי אליה זה שבזמן הפרסומות היא יצאה לעשן והיא ממש רזה יותר ממה שהיא נראית בטלוויזיה.

עם אורן החלפתי כמה מילים ופשוט התאהבתי. מה, הוא בנאדם עם סמכות ועיתונאי מובחר אם נגדיר את זה ככה, הא, והוא חתיך שזה נותן כמה נקודות בונוס.

בזמן שלי ועוד 3 ילדים שמו מקרופונים בסיום של התוכנית שהם נפרדו מהקהל הוא אמר לנו שלום וזה ואנחנו רק מנופפים ואומרים שלום בשקט כדי לא להפריע, ואז הוא התפנה וקצת שאל עלינו ואז הלך הביתה.

אמרו לי שבתוכנית עצמה יצאתי די..המ.. חנונית כזאת? כי המנחה לא הפסיק לשאול שאלות וציפה ממני לענות כל הזמן. אני לא יודעת איך יצאתי ועדיין לא ראיתי את זה כי אני לא ראיתי אם זה הועלה לאתר או לא, אם מישהו מוצא את השיעור של שלמה לא זוכרת את השם משפחה שלו בשיעור אזרחות על השלטון המקומי, שישלח קישור.

אני לא אפרט על הצחוקים שהיו, אבל היו מלא כאלה. דיברנו עם המפיק של ליאור שליין, הנה השיחה שלנו.

- אנחנו: "רגע, ליאור שליין גם מצטלם פה נכון?"

- המפיק: "כן כן"

- ילד מהכיתה שלי:" איכס אני שונא אותו."

- המפיק(צוחק): "למה?"

- אני והילד: "הוא גרוע, הוא לא מצחיק בכלל. נכון?"

- המפיק: " כן הוא לא כזה מצחיק. אופס, לא הייתי צריך להגיד את זה."

חח זה היה מצחיק לגמרי.

הנה שתי תמונות שלי מפורים, אני לא רוצה לשים כל כךהרבה תמונות שלי כי לא יודעת, זה מרגיש לי כמו נרקסיזם או לא יודעת מה.

אני ופז אהובתי. סליחה שזה הפוך

טוב אני עפה עכשיו לעשות את כל העבודות שנותרו לי.

שיהיה לכם המשך שבוע מעולה ואולי נשתמע בקרוב.

אוהבת הכי שיש.

שלכם,

חנה.3>