המילים האחרות.

דף ריק ולב מלא.

זה מה שאני ימצא כל פעם שאני מחפשת תשובה?

לא תודה.

פעם שמעתם משו על זה שזו אמורה להיות תקופה טובה?

עבדו עליכם. זה בכלל לא משנה.

אתם מתאכזבים מעצמכם הרבה?

או שזאת בעיה אצלי?

ונכון שזה ממש לא כיף להיות עצוב?

אני מבינה ללבכם.

אז אולי תבינו כבר לשלי?

הלכתי משם מהר.

כי לא עשיתי את מה שרציתי לעשות.

זתומרת, עשיתי את מה שלא רציתי לעשות.

וכל פעם זה נפסק כשרציתי אבל התחיל שוב, ולא רציתי. אבל עשיתי.

אני יודעת שיש כאלה שרוצים משהו,

אני יודעת שיש כאלה שרוצים להיות פה,

אבל אני לא יודעת להבדיל ביניהם. אז מה זה משנה?

כשכל בנאדם שידבר איתך יעלה בך הספק,

ומדברים איתך עשרה אנשים ביום. זה קצת מוציא את החשק לא?

מציעה לכם לא לנסות.

אז הלכתי משם מהר. אבל זה לא מה שמשנה.

אין לי כוח לענות לשאלות, חוץ מלאלה של עצמי.

וגם לזה כבר אין לי כוח, כי כבר חיפשתי יותר מידי.

אין לי כוח להגיד לעצמי לחייך כי זה יסתדר.

כי במילא אחרי שבוע זה יחזור.

והכל למה?

סתם.

מודה באשמה.

אני יודעת מה אני רוצה.

אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.

זתומרת, אני יודעת מה אני לא רוצה.

אני פשוט לא יודעת איך לא לעשות את זה.

אני יודעת שאם הייתם יודעים הייתם אומרים שזה לא נורא,

אז זהו, שזה כן.

אם אני לא מצליחה לחיות בשקט אז זה כן.

אני בדיוק במצב שאני הכי צריכה שתהיו פה,

אבל החיוך על הפנים עושה את העבודה שלו, ואתם לא.

אני חיה בציפיה. זה חרא של דבר נכון?

אולי אני פשוט עוד אחת שמצפה למשהו,

וכל מה שהיא תקבל זה יהיה הכאפה של החיים שלה.

אז בהצלחה לי.

מכירים את זה שהמוזיקה ברקע רק הופכת להכל לדרמטי יותר?

מעצבן ביותר. אבל אולי זה מה שאני מחפשת.

אני רוצה לדעת הכל בלי ללמוד מטעויות. נשמע כיף הא?

אין דבר כזה בכלל.

ואני מסבירה  שאני לא יודעת איך.

ויש כאלה שאוטמים את האוזניים.

כי זה לא מה שמשנה נכון?

מצטערת על המגעילות,

זה מה שנהיה.

3> זיס.