איזה יום מטורף אלוהים.
חשוב לי לכתוב את זה, זה היה יום מלא מסרים, מישהו שולח לי אותם, מתחנן שאני אקלוט. ואני קולטת! נשבעת... רק שאני לא עושה עם זה כלום. ואין לי במה להיות גאה כל כך.
נתחיל מהלילה, (בין חמישי לשישי-היום) היה לי חלום נוראי, ככה הוא הלך:
בחלום שלי הייתי בבית שלי, היתה מסיבה, זה לא היה הבית שלי כמו שהוא באמת נראה, אבל ידעתי שהוא שלי.
הייתי רחוקה מכולם, כולם חגגו משהו עם בלונים ושלטים תלויים בכל מקום.
יצאתי לכמה זמן.
אני לא בטוחה ממש מה עשיתי כשלא הייתי בבית.
כשחזרתי כולם ישבו שבעה.
על אמא שלי.
אלוהים ישמרני, בהתחלה לא בכיתי, ואני זוכרת שרציתי לצאת מהחלום ולא הצלחתי.
אחר כך לא יכולתי להפסיק לבכות וכאב לי נורא הכל, וכולם ניסו לנחם אותי אבל גם הם בכו.
מה אגיד לכם? יצאתי עם טראומה קשה מהחלום הזה.
ובבוקר, ב10 דקות הנפלאות שבין צחצוח השניים ליציאה מהבית הספקתי לריב על שלשה אנשים, שהם כמובן אבי אמי ואחותי.
לא חשבתי יותר מידי על החלום המזוויע שלי, למרות שברגע שהתעוררתי רציתי לרוץ אליה ולחבק אותה, כבר הרבה זמן אני לא עושה את זה.
בצהריים ערב, צפיתי (צפיתי... טחח ראיתי) טלוויזיה, ו(אני לא יודעת עד כמה מכם יודעם אמא של קנייה וסט מתה לפני כחודש ככה, אני באמת לא בטוחה אני רק זוכרת שהיא מתה, ושהיה לו ממש קשה והכל הם היו ממש מחוברים וזה..)היה שידור חוזר של הגראמי (טקס מוזיקה בארה"ב לכל מי שלא יודע) קנייה הופיע עם השיר stronger, דווקא שיר נחמד ביותר..
בכל אופן, כל הזמן חשבתי על אמא שלו, והיה לי מוזר שהוא מופיע, כי אני זוכרת שהוא ביטל הופעות וכל זה, בכל אופן הוא יצא מהבמה אחרי השיר, ואחר כך חזר על הבמה -שהייתה הפעם מוארת לגמרי, לא כמו כשהוא שר את השיר stronger בכל אופן הוא שר שיר על אמא שלו, והוא כמעט בכה, ואני פשוט ישבתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי כל כך הרבה... הוא כתב שיר לאמא שלו שמתה,ף גם עכשיו אני בוכה את באמת...
אני אנסה להשיג את השיר הזה ולשים פה יחד עם הביצוע, זה בהחלט היה משהו ששווה לראות, כל כך מרגש- ומאחוריו הוקרנו קטעים של מלאכית, זה היה פשוט מדהים.
קיצר, הרבה על מה לחשוב.
החיים שלי דיי חסרי משמעות. זהו.
תהנו כולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
