(: Live, laugh, love

אתם מרגישים את זה? תחושה אחרת, מוזרה כזאת. החורף כבר כאן.

הגשם שוטף הכל, מנקה את הראש. אין כמו לשבת מול החלון ולבהות בטיפות שיורדות במהירות,

באנשים שרצים כדי לתפוס מחסה, בעצים שמתנדנדים מצד לצד, במכוניות שממהרות. פתאום כולם ממהרים, זזים, מחפשים. הכל לפי קצב הגשם.

ובבוקר, הריח של הגשם זה הדבר הראשון שאני מריחה וטיפות הגשם שדופקות לי על החלון במהירות זה הדבר הראשון שאני שומעת.

אז החורף הגיע, ומשומה אני עדיין לא חולה..למרות שגם זה יגיע עוד מעט

ובכלל, יש יותר טוב מלהתקרבל בפוך ענקי כשבחוץ יורד מבול? :)

אומרים שגם האהבה יותר יפה בחורף.. יש מצב?

כל כך אין לי כוח שהימים האלו יגמרו. לא בא לי שהחג הזה יסתיים. לא בא לי לחזור ללחץ המטורף של הלימודים.

אין לי כוח לפתוח ספרים וללמוד, אין לי כוח להוכיח לעצמי שוב שאני יכולה להצליח.

אין לי כוח להוכיח שומדבר.

המחברת אזרחות פתוחה לי מול הפרצוף בערך כבר יומיים. אין לי כוח להסתכל עליה בכלל. אני מוצאת המון סיבות למה לא ללמוד, ולמה אין לי זמן לזה עכשיו.

התחלתי בגישה טובה, וקמתי במיוחד בשביל ללמוד למחר. ושוב, התקלחתי, הייתי במחשב, סידרתי את הארון, אכלתי, ראיתי טלוויזיה ובקיצור..

כל מה שזה לא נקרא 'ללמוד'.

אני עדיין בחופש, אני עדיין לא מעכלת את החזרה לשיגרה המבאסת הזאת. לשיגרה שאני צריכה להתמיד, ללכת לפי לוח זמנים קבוע, מבחנים, עבודות, שיעורים.

 לא רוצה שיקבעו לי מה אני צריכה לעשות ומתי. לא רוצה להיות תלויה בכלום.

אני רוצה שוב את השקט שלי בחזרה.

פשוט לא בא לי.

וזהו.

ביי.