הזמן איכשהו עף לאחרונה. אם כשרק התחלתי בעבודה היה נדמה לי שהמשמרות ארוכות פי שתיים מהחופש, עכשיו נדמה לי שהן שפרקי הזמן הללו שווים באורכם... בעצם, הם באמת כאלה ולמרות שלפעמים אני מתבאסת כי השינה בחופש דופקת לי תוכניות, בסה"כ אני די מבסוטה.
לפני שבועיים בערך אמרו לי משהו שמצא חן בעיני.
בן דודי ואני היינו בסלסה של יום שני, אירוע שבועי שעושה לשנינו טוב על הנשמה, השעה התאחרה וכבר עמדנו לזוז. הלכתי לאסוף את חפצי כשראיתי את אחת המדריכות והתחלתי לדסקס איתה על נעלי ריקוד. איפשהו בשיחה זרקתי לה משפט בסגנון "לי ולסלסה יש יחסי אהבה-שנאה, לפעמים ממש בא לי ולפעמים אני מתבאסת על עצמי רצח שאני לא מספיק טובה". היא ענתה לי בתגובה שאם אני מרגישה ככה אז אני כנראה כבר ממש בעניין.
עדיין לא ברור למה היה לי נחמד לשמוע את זה.
לאחרונה נושא הלימודים מעסיק אותי מאוד. כנראה שאתחיל לקחת קורסים של שנה ראשונה בפתוחה ולאחר מכן אעבור לבן גוריון. יש עוד כמה שאלות פתוחות בעניין וצורך בהחלטה סופית מצדי של המקצוע אותו אלמד. אולי אקח יעוץ. אני מקווה שהמסלול הפתלתל שאני מתכננת הוא בר ביצוע יחד עם עבודה במשרה מלאה, אם אצליח אני שפיצית עולם.
בא לי לחזור לחופש ולכיף של האופניים אם כי עדיין יש בי פחד מאז התאונה והניתוח. אני מקווה לרכוש לי זוג בימים הקרובים ושהרוח בשיערותי ישכיחו ממני את החרדה הזו שתקעה אותי בחודשים האחרונים. אחלו לי בהצלחה.
יש איזה בחורצ'יק שעובד איתי ושהוא אקס של מישהי שרוקדת איתי בסלסה. דרכה הבנתי שהוא ממש בעניין שלי למרות שזה היה די ברור גם מהתקשורת בינינו. ולמרות שהוא נראה נחמד ונורמלי בסה"כ איכשהו כשאני מסתכלת על עצמי מבחוץ נראה שאני נותנת לו "כתף קרה". יכול להיות שאני בתת מודע מערימה קשיים כדי לראות עד כמה הוא רוצה? האם אני עדיין מפחדת להפגע? הרי ברור שאני לא יכולה לתת לזה לעצור אותי לנצח. החסרון היחיד בנתיים שאני רואה אצלו בנתיים זה שהוא מעשן ואני די לא סובלת את זה. דודה שלי הציעה לי לנסות למרות זאת, שאי אפשר לדעת מה יצא מזה.
המשך יבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: