בלוגהה

המון התרחשויות בעבודה.

כח אדם שצומצם לאחרונה הביא לי הזדמנויות יחד עם לחץ. מצפים ממני להרבה עכשיו ואני בהחלט מנסה לעמוד בציפיות. המחמאות שאני מקבלת לעיתים ממש דוחפות אותי קדימה. מצד אחד, המצב מעצבן שכן מכריחים אותי להגיע לעבודה גם בימי החופש שלי על מנת לעבור הדרכות שאין בשבילן זמן בימי העבודה ומן הצד השני המנהלת הודיעה לי שכדאי לי להתחיל בתהליך הנפקת ויזה לארה"ב כי רוצים שאעבור גם שם השתלמות ומי אני שאומר לא לשבועיים של לימודים ושופינג בסן פרנסיסקו?

בפן האישי אני עדיין מבולבלת מהיחס ומהרעיון שיש בן זוג לצדי, אם כי הוא הולך ופוחת. היתרון הגדול שלו הוא שישנם נושאים שלפעמים אני לא יודעת איך להעלות ומקווה שלא יפגעו בו ואיכשהו נראה שהוא אף פעם לא לוקח אותם בקושי ומקבל הכל בפתיחות גדולה. חברותי דואגות להזכיר לי שבקשרים חדשים הדברים לפעמים חורקים בהתחלה וזה נובע מחוסר סנכרון בין בני הזוג, יש בזה קושי אך גם סוג של קסם.

חזר לי החשק לסלסה! אתמול התחלתי להתנסות בסגנון L.A, מה שמביא לי מרץ ורצון מחודש להשתפר ולהתמקצע.

הדבר היחיד שעוד מבאס הוא העובדה שאני לא מסוגלת להושיב את עצמי ולסיים עם עניין הרשיון הזה. היום הבטחתי לעצמי ברגע של השראה שאני חייבת לסיים עם זה עד יום ההולדת שלי, מה שאומר שיש לי חודשיים ואולי אפילו פחות אם יש לי שבועיים לבלות בארה"ב.

לחיי האתגרים.