בלוגהה

ופתאום הבנתי ששישי בערב עכשיו וודאי יצאת עם החבר'ה שלך לשתות.

איכשהו המחשבה שאולי ברגעים אלו ממש אתה מפלרטט עם מישהי על הבאר עושה לי קוואץ' קטן בחזה.

זה אולי קצת אגואיסטי מצדי אבל אני צריכה שיתאבלו עלי, זה יהיה לי מאכזב מאוד אם יסתבר שה-"תחסרי לי" שלחשת לי באוזן בחיבוק האחרון החזיק פחות משבועיים. 

אני תוהה אם גם אתה בכלל מקדיש לי מחשבה מדי פעם. האם אתה מסוגל לזכור את הרגעים היפים שלנו יחד או רק את הסוף המר?

אני צריכה להתאזן.