בלוגהה

ישבתי עם החברה מהפאב בפאב הקבוע שלנו, זה שאנחנו תמיד יושבות בו ושחבר שלה עובד בו כברמן. באיזשהו שלב היא אמרה שהיא צריכה לשירותים והלכה לה. אני כמובן המשכתי להמתין לה בסבלנות במושבי למרות שלאחר זמן מה נדמה היה לי שהעיכוב מתחיל להיות חריג באורכו, הבטתי ימינה ושמאלה וראיתי כי בן זוגה אף הוא לא בעמדה והנחתי ששניהם כנראה יצאו להפסקת סיגריה.

ואז היא חזרה ואמרה משהו שנבלע במוזיקה החזקה ברקע. כמה רגעים נוספים חלפו עד ששמתי לב שאת דבריה ליוו דמעות.

קו המחשבה שלי המשיך להיות מקושר לבן זוגה.

"מה קרה לך? למה את דומעת?"

"פתאום הבנתי שאני עומדת לא לראות אותך שנה..."