בלוגהה
...Wiggle your toe |
| 11/2016
פסימיות בשלט רחוק
לא יודעת אם בגלל שמרחוק דברים נראים אחרת או שאולי ההומור השחור של ליאור שליין משפיע עלי (ו"גב האומה" ובייחוד המונולוגים שלו הם בערך הדברים היחידים שאני עוד עוקבת אחריהם בארץ, עכשיו כשאין פרקים חדשים של "היהודים באים") אבל לפעמים אני חרדה לעתיד שלי ושלנו.
איך הוא יראה? האם המדינה באמת מתחרדת כל כך? ומחירי הדיור? והמזון? וטילים מתעופפים? וזיהום אוויר?
הקולגה שעזב בשבוע שעבר, נסע בזמנו להיות עם המשפחה בסוכות. כששב לכאן אמר לא פעם ולא פעמיים שהמחירים בארץ הם לא כמו שאני זוכרת אותם, שהכל התייקר. גם כאן לא מאוד זול, אמרתי לו "כן, אבל בארץ זה הגיע למצב שבכל מקום אתה מרגיש שמנסים לדפוק אותך" ואז היה עובר להשוואת מחירים בסופר בין שם לכאן.
אני לא יודעת אם זה כי הפכתי לחרדתית עבור חייהם של ילדיי העתידיים והמדומיינים או בגלל סיפורי זוועה שאני שומעת על זוגות ולפעמים כאלה עם ילדים, ששבו לגור עם ההורים כדי לחסוך כסף לדירה.
אולי זה ראיית שחורות שליינית של "אנחנו בדרך למדינה חרדית ו\או דו לאומית בעלת רוב מוסלמי" או יוקר מחייה שלא צריך להיות כלכלן בשביל להבין שהוא בעייתי.
ואולי זה סתם הגיל שגורם לי לחשוב שהזמן לפנטזיות הולך ואוזל ועלי להתחיל לחשוב ולתכנן לטווח ארוך.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: