לפני כחודשיים ומשהו, החלטתי שדי דחיתי את הקץ ולאחר שנה שלמה בגלות הגיע הזמן שאטוס לביקור בארץ. בדקתי את לוח החופשות של חברי לעבודה וביקשתי ימי חופש שיספיקו לי לכעשרה ימים של ביקור באמצע חודש ינואר.
כשחיפשתי טיסות בכולן הייתה בעיה כלשהי. קונקשנים בלתי סבירים באורכם, מחירים בשמיים (סטגדיש!) או קונקשן באורך סביר ומחיר הגיוני אבל דרך איסטנבול, ועם המצב הבטחוני שלהם עם המועדונים ושדות התעופה המתפוצצים הרגשתי שאולי עדיף לוותר.
אז דחיתי והזזתי והצצתי מדי פעם באינטרנט לראות מה חדש ובסופו של דבר לא טסתי בתאריכים הללו ומזל שכך- בעקבות גל הקור האירופאי סביר להניח שהטיסה שלי הייתה מתבטלת בכל מקרה וזה גם מאפשר לי לטוס בהמשך כדי להשתתף באירוע חשוב שהוזמנתי אליו רק בשבוע שעבר.
הבסטי, שבן זוגה שהציע לה נישואים בדצמבר, החליטה לפני כמה ימים שהם מתחתנים במרץ ("ותתחילו לחשוב על תחפושות, זו תהיה חתונת פורים!") ובנוסף מנגה ואנוכי אחראיות על מסיבת הרווקות. מנגה מיד שאלה מתי אני מגיעה לארץ כדי שהיא תוכל להזמין חשפן ובתגובה הבסטי נחרדה וביקשה ממני בשיחת וואטספ נפרדת שאתפוס פיקוד כי לא רוצה שמנגה תתפרע מדי.
מעולם לא ארגנתי מסיבת רווקות, בטח לא כשאני בכלל לא בארץ, אז מה עושים?
ביום שישי שעבר ניהלנו שלושתנו שיחת סקייפ עם הרבה בירה, כפי שאנחנו עושות מדי פעם, וביקשתי רשימת מוזמנות.
היא נאנחה ואמרה שהיא לא יודעת אם מתחשק לה להזמין כל מיני מכרות שלא מאוד קרובות אליה ובא לה לעלות על מטוס, יחד עם מנגה, ולהגיע אלי לטיול בארץ השיכורים. התחלנו שלושתנו לחפש במרץ טיסות אבל ההצעה ירדה מהר מאוד מהפרק עקב תקציב דל של שתיהן. גם הצעת הפשרה שלי של "בואו ניפגש במדינה מזרח אירופאית זולה! שמעתי שבצ'כיה בירה זולה ממים!" התבטלה מאותה הסיבה.
"בא לי שפשוט נצא למסיבת ניינטיז. אל תשכחו להביא לי הינומת בולבולים".הכלה לעתיד ביקשה ובזאת חשבתי שהעניין נסגר. שיהיה כיף, זול, אלכוהולי וללא ארגון מיוחד.
אלא שכבר ביום שני בבוקר קיבלנו הודעה אחרת "אולי כן בא לי מסיבת רווקות גדולה יותר... אני נוראית, אני יודעת".
ויחד איתה רשימה של עוד שלוש חברות קרובות, עשר קולגות ושבע קרובות משפחה.
ו-"אין לי מושג מה בא לי, תהיו יצירתיות".
אבל-"בלי דראג, בלי סקסולוגית ובלי קוראת בקלפים... תתפרעו".
ואז עוד מוזמנת.
ובערב- "אם עוד לא הזמנתן אף אחת אולי עדיף לוותר על בנות המשפחה והמוזמנת האחרונה שהוספתי".
"אוקי".
"אבל בעצם את אחותי והבת דודה תשאירו".
והיום כשכבר סופסוף פתחתי קבוצת וואטסאפ יעודית לעניין החלטתי להתעלל קצת בכלה לעתיד ואמרתי לה שבטעות הזמנתי את כל הבנות מהרשימה ושמנגה הזמינה עוד כמה ברמניות מהפאב הקבוע שלנו, כולל אחת שאני יודעת שהיא לא סובלת ושגרמה בעבר לפיטוריו של ארוסהּ שעבד בעבר במקום. היה ממש מהנה לראות אותה מתחרפנת מבעד למסך ("למה לא? היא אמרה שהיא ממש תשמח להגיע" "לא, את עובדת עלי, בגללה פיטרו אותו מהעבודה!" "אההה... בגלל זה היא אמרה משהו על סגירת מעגל ושהיא ממש שמחה שהיא מוזמנת"). מהצד השני ביקשתי ממנגה להגיד שהיא הזמינה עוד כמה ברמניות שהיא לא סובלת והיא קראה לי נבלה ושהכלה התקשרה אליה עכשיו אחרי שהיא חטפה התקף זעם!
בסופו של דבר שתיהן העריכו את המתיחה ועדיין מוכנות לדבר איתי. 
אם יש לכם\לכן רעיונות למסיבת רווקות שלא בתקציב מנופח אשמח לשמוע!
הרעיון המוביל כרגע הוא קריוקי ולי זה נשמע כמו אסון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: