בלוגהה

חופש היום ומחר, שלאחריהם יומיים עבודה ואז הטיסה לארץ.
אין לי מושג מה ומו.
רק אתמול סגרנו מקומות לינה לפיץ, אין לי מושג איפה השארתי את מטען הפלאפון הישראלי שלי ועל מסיבת הרוקוות בכלל אין מה לדבר. הבסטי שהבינה איזה בלאגן זה הציעה בעצמה שפשוט נצא כולנו לבר הקבוע, ומי שתבוא - תבוא. מצויין. רק שצריך לארגן משחקים או משהו שקצת ייחד את היציאה הזאת מכל "בוא נצא לבירה" רגיל. כלומר, נכון שקניתי לה הינומת בולבולים כמו שהיא רצתה והוספתי גם sash ורוד שנתקלתי בו (מורפיקס מגלה לי שsash בעברית זה אבנט. לא בטוחה האם זה תרגום נכון ואם המילה הזו בכלל בשימוש), אבל אני מרגישה כאילו כל האירוע הזה עומד להיות מעפן. אני ממש מקווה שהיא לא תתאכזב.

לפני שבועיים בערך, החלטתי להעיר קצת את קבוצת הוואטספ המנומנמת של המוזמנות מסיבת הרווקות. כתבתי שעד עכשיו אלה שמות הבנות שאישרו הגעה, אלה השתתפו בדיון אז אני מניחה שגם אותן נראה ושתיים נוספות בסימן שאלה. לאחר כמה דקות אחת מבנות ה-אולי כתבה תגובה ארוכה ואמרה שהיא ממש מצטערת שלא כתבה עד עכשיו אבל יש לה באותו ערב מסיבת רווקות אחרת של חברת ילדות אז היא נאלצת לוותר על שלנו, אבל איחלה לנו שנהנה ושנשמח את הכלה. אמרה, ויצאה מהקבוצה. אוקי, מקובל.
כמה דקות לאחר מכן עוד בחורה עזבה את הקבוצה, פשוט כך. בלי להגיד למה, בלי להגיד "היי בנות, לא אוכל להגיע" בסיסי, פשוט התאדתה לה בלי לומר מילה. ולא מדובר ב-אולי השניה אלא באחת שלא פצתה מקלדתה לרגע ואפילו לא ציינתי את שמה מתוך תקווה שהיא פשוט תבהיר את כוונותיה.

דיברתי עם הכלה לעתיד כמה ימים מאוחר יותר ושאלתי אותה מה טיב יחסיה עם הפורשת. חברה של חברה טובה, מסתבר. "למה?" היא שאלה, אז סיפרתי לה את כל הסאגה "מוזר, הייתי בטוחה שהיא תבוא". הרגשתי רע שאני בכלל משתפת אותה במאחורי הקלעים ושאני אולי משחירה את הבחורה הזאת. אבל הבסטי הודתה לי ואמרה שהיא שמחה להיות מעודכנת ולדעת מה קורה, ושמנגה לא מעדכנת אותה בכלל במתרחש.
אמרתי שאני מבינה את מנגה, כי באופן אידאלי הדברים היו אמורים להיות פשוטים עבור הכלה- תני לנו רשימת רווקות, תאריכים שמתאימים לך ורשימת טאבו (חשפן, למשל) ואנחנו נדאג לשאר. מנגה עמדה בזה יפה, אני סתם קוטרית. 

לפני יומיים מנגה עדכנה בקבוצה שהיציאה תהיה לבר הזה ושאנחנו רוות להכין משחקים ואם יש למישהי רעיון.
אף מילה. אני ממש מקווה שהבנות תגענה בכלל.


מנגה ואני קיטרנו לא מזמן על כמה שזה מבאס לארגן את זה. היא התרעמה מעט על כך שהכלה הציבה מלכתחילה מספר לאוים, כמו החשפן שהוזכר לעיל ואני בתגובה רק חצי התבדחתי כשאמרתי שאת החשפן אני שומרת למסיבת הרווקות שלה. היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה שעכשיו כשהיא יודעת איזה כאב ראש כרוך בעניין היא לא חושבת שהיא רוצה מסיבת רווקות משלה.
אני לעומתה היצגתי דעה שונה ואמרתי שאולי כדאי לי לפתוח חסכון קטן לצורך העניין, וכשיגיע המועד (אם יגיע) אתן אותו לחברותי ואבקש שיארגנו לנו משהו יפה. מנגה חשבה שזה מוזר ושלא הייתה מרגישה בנח לארגן מסיבת רווקות מכספה של הכלה ואני אמרתי שזה לא רעיון רע כל כך ושסבא שלי, להבדיל, חסך כסף לצורך אזכרותיו שלו מאותה הסיבה (סבתא שלי התעקשה שאצלנו במשפחה מקובל שבשנה הראשונה עושים אזכרה בכל חודש- אז בכלל).