בלוגהה

הזמנים הטובים ממשיכים לנקוש על דלתי.

הפורים הזה היה אחד הטובים בחיי וכלל יציאה לתל אביב עם חברשלי. המוליז בלום שהיה מפוצץ עד אימה ביום פטריק הקדוש היה רק מלא למחצה באותו הערב ועוד באנשים לא מחופשים. מיצינו את המקום אחרי חצי ליטר של קילקני (הבירה הרשמית של סאות' פארק!) ושוט של וויסקי, בושמילס קראו לו, אבל אני בכל מקרה לא מבדילה. המשכנו לטייל והגענו בסוף ליהושע שבו שתינו עוד שליש טובורג, ושוט של וויסקי וודקה כלשהם. האווירה הייתה מגניבה, והשירים שם היו מפתיעים ומעלי נוסטלגיות, היחיד שזכור לי מהם כרגע הוא השיר הזה.

ביום שלמחרת הוזמנו לארוחת חג אצל דודה שלי. חברשלי ואני לבשנו בשנית את התחפושות שלנו ונסענו. בגלל שהגענו הרבה לפני שאר המשפחה שלי ניצלנו את  וקנינו לדודה פרחים סגולים.

~מבט אל העבר~

גם בשנה שעברה חברשלי הוזמן אבל בגלל שהיו לו בעיות בבסיס הוא הגיע באיחור ובידיים ריקות. הוא ממש התנצל על כך ודודתי אמרה לו, בצחוק מן הסתם, שזה בסדר ושבשנה הבאה יביא הפתעה לכל ילד ופרחים סגולים.

~חזרה להווה~ 

חברשלי התכוון כמובן, ליישם את מה שהבטיח והביא בנוסף משלוחי מנות שהכין מבעוד מועד לילדים. יחד עם הפרחים הסגולים שקנה הוא התחיל לקנות את ליבה של הדודה.

בנוסף גיליתי עד כמה הוא טוב עם ילדים. אחד הבני דודים שלי ממש משתגע כשבאים אורחים ומתנהג בצורה לא הולמת. מזתומרת לא הולמת? בואו נגיד שכבר חטפתי ממנו בימבה בראש... כשהיה בין ארבע. אמנם הפעם בן הדוד החביב שלי לא היה אלים אבל הוא מספיק עצבן אותי בשביל שאתחיל להתנהג אליו בצורה כזו, שחברשלי איים שהוא הולך לקרוא לרשויות הרווחה.

גיליתי שהוא התנהג לילד ממש בסבלנות ובנחמדות. מצד אחד ברור שזה היה מתקבל הרבה יותר גרוע אם הוא היה מתייחס אליו כמוני, אבל מצד שני הזאטוט הזה לפעמים ממש עולה לי על העצבים ולכן זה היה מפתיע.

זה כל כך ברור לי שעכשיו בכל פעם שאגיע לאותה הדודה כל הבני דודים שלי יקרצצו לי וישאלו איפה הוא.

בגלל השקט, הנחמדות וכנראה גם כי הוא זכר את הקטע עם הפרחים דודה שלי פשוט הוקסמה מהחבר המותק שלי ושוחחה איתי לגביו היום. היא שמחה לשמוע שטוב לנו ביחד ואמרה לי שלדעתה הוא פשוט בחור שאסור לי לפספס. יכול להיות שדמיינתי, אבל כשאמרתי לה שאני יודעת שאסור לפספס בנאדם כמוהו, אני כמעט יכולתי לשמוע אותה מוחה דמעה ומפנטזת על חתונה בקיץ-סתיו הבאים, מיד עם שחרורו מצה"ל.

בפורים השנה התחפשנו אני וחברי היקר לאחים סופר מריו, כשהוא מריו ואני לואיג'י. אולי בגלל הסרבלים או כי השפם היה מציק ומגרד ולרב לא טרחנו לשים אותו, אנשים הפעילו את היצירתיות שלהם וחשבו שהתחפשנו למתדלקים, אנשי כבלים, אינסטלטורים, מוסכניקים, או כל מיני דברים אחרים שאני לא זוכרת כרגע.

באלנבי נתקלנו במישהי אחרת שבטח לה היו חיים קשים יותר כי היא התחפשה בכלל לאיש הציפור הלא הוא "Quail Man"!

המשך שבוע נפלא, וכמעט-פסח שמח!

כפי שניתן לראות, הלוח הזה ליווה אותי בערך מנובמבר, אז הדבקתי אותו על הספריה שלי, בדיוק מול העיניים, שלא אשכח במקרה כמה עבודה ועומס מצפים לי. כשהגיעו התאריכים המצויינים, ועברתי אותם בהרגשה טובה, נהנתי לסמן אותם במרקר כחול ולדעת שהם היו ונגמרו ועוד משהו ירד לי מהראש. שלשום סופסוף, זכיתי למחוק את הקו האחרון, וגם הוא היה בהרגשה טובה.

בכלל, שלשום היה יום ממש מוצלח עבורי. התעוררתי בבוקר כמו גדולה ואפילו היה לי זמן להשקיע בפרישייק איכותי על הבוקר (שלושה תפוזים, חצי לימון, שני קיווי וכמה תותים). מהמבחן יצאתי בהרגשה הרבה יותר טובה מאשר זו שהייתה לי במבחן הקודם. ברוקלין הייתה נחמדה והציעה לי טרמפ לעזריאלי שם נפגשתי עם חינה, קרפלך וחוזה. לקראת הערב החבר שלי היה אמור להגיע, ולכן כשכל החבורה התכוננה ללכת ביקשתי שישארו איתי ויעבירו את הזמן שנשאר, חינה המותק נענתה למשימה ואת השעה ומשהו הבאות בילינו בחיפוש ובמדידת בגדים. כשחברשלי הגיע חינה נפרדה ממני והתכוונה לחכות לבדה להארלם שהייתה אמורה להגיע כחצי שעה מאוחר יותר, אבל בגלל שהיא הייתה ממש חמודה ונשארה איתי (וחבר שלי היה ממש חמוד שהציע את זה), המשכנו להסתובב בשלשה חייכנית ועליזה. כשהארלם הגיעה התפצלנו לזוגות והמשכתי להנות עם המותק שלי =).

ואת כל היום הזה קינחתי בפרק של הישרדות. ניתן לסכם את כל היום הזה במילים "פשוט מעולה".

הו, והיום יצאתי בהרגשה די טובה מהראיון שעשיתי בתל השומר. מי יודע, אולי יעבירו אותי לשלב הבא.

בקיצור נמרץ, ניתן לומר שההרגשה שלי השתפרה פלאים מאז סיימתי את המבחנים, הדברים היחידים שעוד נותרו לי מבחינה לימודית זה לסיים את הפרוייקט ולקוות שלא אצטרך מועד נוסף בהידראוליקה או חלקי מכונות.

סופ"ש נעים.