בלוגהה

הזמן איכשהו עף לאחרונה. אם כשרק התחלתי בעבודה היה נדמה לי שהמשמרות ארוכות פי שתיים מהחופש, עכשיו נדמה לי שהן שפרקי הזמן הללו שווים באורכם... בעצם, הם באמת כאלה ולמרות שלפעמים אני מתבאסת כי השינה בחופש דופקת לי תוכניות, בסה"כ אני די מבסוטה.

לפני שבועיים בערך אמרו לי משהו שמצא חן בעיני.

בן דודי ואני היינו בסלסה של יום שני, אירוע שבועי שעושה לשנינו טוב על הנשמה, השעה התאחרה וכבר עמדנו לזוז. הלכתי לאסוף את חפצי כשראיתי את אחת המדריכות והתחלתי לדסקס איתה על נעלי ריקוד. איפשהו בשיחה זרקתי לה משפט בסגנון "לי ולסלסה יש יחסי אהבה-שנאה, לפעמים ממש בא לי ולפעמים אני מתבאסת על עצמי רצח שאני לא מספיק טובה". היא ענתה לי בתגובה שאם אני מרגישה ככה אז אני כנראה כבר ממש בעניין.

עדיין לא ברור למה היה לי נחמד לשמוע את זה.

לאחרונה נושא הלימודים מעסיק אותי מאוד. כנראה שאתחיל לקחת קורסים של שנה ראשונה בפתוחה ולאחר מכן אעבור לבן גוריון. יש עוד כמה שאלות פתוחות בעניין וצורך בהחלטה סופית מצדי של המקצוע אותו אלמד. אולי אקח יעוץ. אני מקווה שהמסלול הפתלתל שאני מתכננת הוא בר ביצוע יחד עם עבודה במשרה מלאה, אם אצליח אני שפיצית עולם.

בא לי לחזור לחופש ולכיף של האופניים אם כי עדיין יש בי פחד מאז התאונה והניתוח. אני מקווה לרכוש לי זוג בימים הקרובים ושהרוח בשיערותי ישכיחו ממני את החרדה הזו שתקעה אותי בחודשים האחרונים. אחלו לי בהצלחה.

יש איזה בחורצ'יק שעובד איתי ושהוא אקס של מישהי שרוקדת איתי בסלסה. דרכה הבנתי שהוא ממש בעניין שלי למרות שזה היה די ברור גם מהתקשורת בינינו. ולמרות שהוא נראה נחמד ונורמלי בסה"כ איכשהו כשאני מסתכלת על עצמי מבחוץ נראה שאני נותנת לו "כתף קרה". יכול להיות שאני בתת מודע מערימה קשיים כדי לראות עד כמה הוא רוצה? האם אני עדיין מפחדת להפגע? הרי ברור שאני לא יכולה לתת לזה לעצור אותי לנצח. החסרון היחיד בנתיים שאני רואה אצלו בנתיים זה שהוא מעשן ואני די לא סובלת את זה. דודה שלי הציעה לי לנסות למרות זאת, שאי אפשר לדעת מה יצא מזה.

המשך יבוא.

ביום שלישי בערב יצאתי כרגיל לרקוד סלסה במועדון בבניין פנורמה בשכונת אבו-כביר הממוקמת בקצה הפחות סימפטי של דרום העיר תל אביב.

בדרך כלל אני חוזרת משם סביב חצות או אחת בעזרת טרמפ מחברים או מונית אך מכיוון שבאותו הערב הייתי מקוררת ולא חשתי במיטבי, יצאתי ב23:30 ובגלל שיצאתי מוקדם החלטתי לחסוך לעצמי את הכסף ולקחת אוטובוס.
אז התיישבתי בתחנה, שלפתי פלאפון ביד אחת וטישו בשניה והתחלתי לגלוש באינטרנט, מרוכזת לגמרי בעיסוקיי תוך כדי התכרבלות במעיל מפני הלילה הקריר.
לאחר דקות בודדות נעצר מולי רכב, חלונו החשמלי ירד מטה ובתוכו ישב נהג בן 50+ שקרא לי.
-"לאן את צריכה?"
-"לכאן."
-"בואי, אני אקפיץ אותך".
-"לא תודה, הסתדרתי".
-"לאן את צריכה, תל אביב? זה בדרך שלי".
-"מודה לך על ההצעה אבל אני בסדר, תודה".
הוא היה עיקש משהו אך בסוף הבהרתי את עמדתי והוא הרים את החלון ונסע.
לאחר לא יותר מדקה עוד רכב, חלון, נהג ושיחה דומה. כשגם הוא נסע ניסיתי להבין מה העניין. האם הם חושבים שאני תמימה עד כדי כך שאסע כך סתם עם זרים? אולי החולי שהתחלתי לפתח גרם לי להראות מספיק רע כדי לעורר רחמים? האם אני עדה למפגן של טוב לב?
לא הספקתי להסכים עם עצמי על תשובה סופית ורכב שלישי עצר, ושוב חלון ונהג ששאל שאלות דומות לקודמיו. עניתי גם לו, והפעם טון עצבני מעט התגנב לקולי. הנהג נראה מבולבל למשמע תשובותי ושאל "רגע, את לא עובדת כאן?".

ואז האסימון נפל.

היתכן כי בחורה לא יכולה להסתובב בחוץ בלילה בלי שיחשבו שהיא מציעה שירותי מין? נכון, מאוחר יותר הסבירו לי שהאיזור בו ישבתי שופע בנותנות שירות אבל האם זו סיבה להניח שכל מי שמטיילת בסביבה היא כזו?
כשעליתי לאוטובוס וסיפרתי את כל זה לנהג הוא הצביע על קבוצות נשים שעמדו על המדרכות לצדנו. הן עמדו קרוב לכביש, עטו איפור בולט, לבשו בגדים שהיו יחסית חשופים וצמודים והן ניסו למשוך תשומת לב בנופפן באצבע כמנסות לתפוס מונית. לעומתן אני ישבתי בתחנת אוטובוס רחוקה מהכביש, מאופרת במתינות, שקועה לגמרי בעולם וירטואלי כשברור שאני לא מנסה להשיג תשומת לב מאף אחד ואפילו הבגדים שלבשתי היו רחוקים מלהיות בולטים (סתם מעיל וג'ינס). למה לעזאזל שמישהו יחשוב שאני נערת ליווי?!
היום סיפרתי את הסיפור לכמה חברים בעבודה ובמקום לראות את חומרת העניין הם מצאו את הנושא משעשע.
סליחה (לא באמת) שאני נשמעת כמו פמיניסטית-שורפת-חזיות אבל על מה ולמה ההחפצה הזו? אם באמת הייתי רוצה למשוך תשומת לב והערות מפגרות כאלה הייתי מוצאת דרך אבל אני חושבת שזכותה של כל אחת שיראו בה קודם כל אדם לפני שרואים בה כלי לפורקן מיני להשכרה, בטח ובטח כשזה ברור לכל שהיא לא מעוניינת ב"תשומת לב" סליזית ומגעילה שכזו.
אני ממש מקווה שמחר אני לא אתקל בסיטואציה הזו שוב ושהבילוי שלי לא יופרע מהחרמנות המגעילה הזו.