לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בדרך לפסגה-בלוג סיפורים.


בלוג סיפורים שמספר על הדרך של ילדה לא מקובלת, למישהי שהיא מקובלת. בגלל זה הוא נקרא:בדרך לפסגה.

יום הולדת שמחAvatarכינוי:  כותבת|בדרך לפסגה :)

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2008

פרק 3|מבצע|החלפות לינקוקים|קוראים קבועים


 

אוקי, דבר ראשון לפני שאני רושמת את הפרק אני רוצה

לדבר איתכם על כמה דברים:

1.החלפות לינקוקים.

אין הרבה מה לומר פשוט, כל מי שרוצה להחליף לינקוקים מוזמן

לכתוב לי :)

 

2.קוראים קבועים. כל מי שקורא כאן קבוע לומר

לי ואני אוסיף אותו לקוראים קבועים ;)

 

3.תהנו מהפרק :)

 

הדרך לפסגה-פרק 3

 

בפרקים הקודמים:

"תקשיבי, הולי. עובדים עלייך, אני חושבת ששמעתי את סמנתה

וחברתה בריטני מדברים על זה."אמרה תמרה בנשימה אחת.

-

 

יצאה מהבית והלכה לכיוון המסעדה,

היא ניכנסה למסעדה, מסתכלת בשולחן מס' 7 ורואה את...

 

פרק 3

 

היא ראתה את.. סמנתה,בריטני,מייקל וברק מביטים עלייה ומתחילים לצחוק בקול רם.

היא הרגישה נבוכה, היא הרגישה שהיא רוצה שהאדמה תבלע אותה.

' אני לא מאמין שאני עושה לה את זה.' חשב מייקל בליבו אבל עדיין המשיך לצחוק.

היא פשוט הרגישה מטומטמת.

היא התחילה לבכות.

' מה חשבתי לעצמי? תמרה צדקה, ואני בחרתי לא להאמין בה.

בחברה הכי טובה שלי, זאת שתמיד איתי, גם ברגעים הקשים.'

חשבתי בלב, הדמעות פשוט פרצו החוצה, היא התחילה לבכות.

היא יצאה מהמסעדה וברחה לביתה.

בדרך לביתה היו עוד כמה ילדים שהתחילו לצחוק עלייה.

על המראה שלה, והיא, היא כל כך נפגעה מזה.

' זהו, זה יהיה השנה האחרונה שככה יצחקו עליי. '

הייתה הולי נחושה בדעתה.

' אבל קודם, קודם צריך ללכת לבקש סליחה מתמרה.  '

המשיכה לחשוב.

-בבוקר-

הולי כמה שענייה טיפה אדומות ונפוחות.

היא שתפה את פנייה, נכנסה למקלחת התלבשה.

לקחה את הסנדוויץ' שלה והלכה לבית הספר.

"מה קרה הולי? גילית שהפתק היה סתם..?"אמרה סמנתה בלגלוג וצחקה עלייה, וככה כל החברה שלה.

' זה בסדר, אני אחזיק מעמד. זה היה האחרון.' חשבה הולי בליבה.

-צלצול-

לפתע נשמע צלצול, הולי מיהרה לכיתה.

"הולי? בואי קחי את התעודה שלך." קראה

מורתה של הולי.

"הולי? את ילדה נפלאה, התעודה שלך בסדר גמור.

ואין לי עוד שום דבר מיוחד להוסיף."אמרה המורה של הולי והגישה

לה את התעודה.

' הכל 100 אמא בטח תהיה מרוצה. כמו כל שנה.'

חשבה הולי בליבה.

-צלצול הביתה-

איך שנשמע צלצול, כולם רצו לעבר דלת היציאה מבית הספר,

חלק דוחפים, חלקם קופצים ורצים. והיו כאלה שזרקו את כל הדפים

של הלימודים באוויר.

' אני חייבת לדבר עם איתה. ' חשבה הולי כשראתה ת תמרה.

"תמרה, אנחנו צריכות לדבר."

"כן?! חשבתי שאת כבר לא רוצה אותי בתור חברה שלך." אמרה תמרה.

"תמרה, אני מצטערת, אני יצאתי מטומטמת. ואני נורא כועסת על עצמי."היה אפשר לשמוע בקולה של הולי שהיא נורא מצטערת.

"את לא צריכה, את לא יכולת לדעת." אמרה תמרה מבינה לגמרי.

"וואי, את לא יודעת איך אני שמחה שאת סולחת לי."אמרה הולי.

"טוב, אני הולכת הביתה, אני נוסעת לדודים שלי היום. אז אני דיי ממהרת. נדבר כבר בהמשך?"

"כן." אמרה הולי ויצאה מבית הספר כשאחריה תמרה.

שנהן פונות כל אחת לכיוון האחר לגמרי.

-בבית של הולי-

"אמא, הגעתי!" צעקה הולי כשנכנסה לביתה.

"יופי הולי בואי תשבי לאכול. צעקה לה אמא מהמטבח.

"טוב." אמרה הולי, והוציאה מתיקה את התעודה,

והביאה אותה לאימא."נו? איך התעודה?" שאלה הולי.

"כרגיל, מושלמת!" אמרה אימא וחיבקה את הולי.

הולי התיישבה בשולחן האוכל, ואמא הוציאה לה לאכול.

היא הגישה לה את האוכל והתיישבה מולה.

"הולי, בזמן שאת אוכלת יש לי משהו חשוב מאוד לומר לך."

"מה? אמא קרה משהו?"שאולה הולי מודאגת.

"כן, אנחנו עוברים דירה, עוד השבוע."

"מה?! אמא?! אני לא מאמינה. איך זה שלא אמרתם לי

שום דבר לגביי זה, כל הזמן הזה." צעקה הולי.

"חמודה, אנחנו לא רצינו שזה יעסיק אותך יותר מידי במחשבות,

ואז תרדי בלימודים או משהו."אמרה אמא מנסה לגונן על עצמה.

' אולי זה סיכוי להתחיל התחלה חדשה? ' חשבה הולי בליבה.

"טוב, אמא. אבל בתנאי אחד, יותר נכון בכמה."

"כן? מה שתרצי." ענתה אימה.

"את שולחת אותי למכון כושר, ואני הולכת לעשות שינויים

בכל כולי."

"למה? מה רע באיך שאת נראית."

הולי פתחה בפנייה הכל, את כל מה שקרה לה במשך השנה.

"וואי, אני ממש מצטערת, אם הייתי יודעת את כל זה, ממזמן

הסמנתה הזאת הייתה מסולקת."

אמרה אמא מצטערת ומרגישה רע בליבה על כל מה שקרה לביתה.

"אין לך על מה להצטער, את לא ידעת." אמרה הולי, מנסה להוריד את האשמה מאימה.

 

מה יהיה בפרק הבא?!

כל זה תדעו בהמשך!

כל מי שקורא כאן קבוע לומר לי ואני אוסיף אותו לרשימת הקבועים :)

ומי שרוצה להחליף לינקוקים. מוזמן לרשום לי :)

וסתם בגלל שאני רוצה:

מבצע.

 

מאחורי העוגות או מה שזה לא יהיה ><

1.2.3.4.

הזוכה מקבל לינקוק בגודל 36 וחתימה :)

 

הסופרת :)(בנתיים אין חתימה)

נכתב על ידי כותבת|בדרך לפסגה :) , 29/4/2008 19:13  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 2-בדרך לפסגה|עיצוב חדש|לינקוקים.


 

הדרך לפסגה-פרק 2

 

בפרקים הקודמים:

' מי היא חושבת שהיא?! שהיא ככה יכולה לבוא ולגעור בי

ולומר לי מה לעשות?! ' חשבה הולי בליבה.

-

איך שפתחה אותו נפל מכתב למטה, היא הרימה אותו והחלה לקרוא אותו בלב.

-

פרק 2

 

'אני מחבב אותך,

אני לא יודע למה אני אומר לך את זה..

אבל אני מרגיש שאני חייב.

אני רוצה להיפגש איתך.

היום, במסעדה הרומנטית בקצה הרחוב שלך.

בשעה 19:30.

אני אהיה בשולחן 2.

אלמוני ) '

 

הולי הרגישה איך ליבה מתפוצץ מאושר.

היא רצתה לצעוק ולקפוץ.

אבל היא מיהרה לכיתה. ולרגע אפילו לא חשבה שמישהו עובד עלייה.

היא שמה את הפתק בכיסה, ורצה לכיתה, מקווה לא לאחר.

-צלצול-

"תמרה!!" צעקה הולי לעבר תמרה.

"מה?"אמרה תמרה עדיין כועסת על מה שקרה.

"תיראי."הראתה לה הולי את הפתק מהמעריץ הסודי.

"וואו" נשמעה קריאת התפעלות וליגלוג ביחד מילד שעבר לידן.

"אני מחזיקה לך אצבעות שזה יצליח." אמרה תמרה, ובתוך ליבה יודעת

שמישהו עובד עלייה.

"טוב, הולי? אני ממהרת לשיעור מטמתיקה. נדבר כבר."אמרה תמרה מנסה להתחמק, ולא יודעת למה אפילו.

"ביי תמרה."אמרה הולי יוצאת מהכיתה ואחריה תמרה.

"סמנתה.." צעקה הולי לעבר סמנתה שעברה לידה במסדרון,

כלא מתייחסת.

"כן?" אמרה סמנתה.

"תיראי." הראתה גם לה את הפתק.

"נראה שמישהי יוצאת לדייט היום."אמרה סמנתה, עושה את עצמה מתעניינת.

"אגב, עשית לי את השיעורים במטמתיקה?"המשיכה לומר.

"כן, קחי." אמרה הולי והוציאה מהתיק שלה 2 ספרים של היסטוריה.

סמנתה לקחה את הספרים והלכה משם.

' אני מתרגשת.' חשבה הולי בליבה.

-צלצול הביתה-

הולי מיהרה לביתה, כבר בוחרת בגדים לערב.

אין לי שום דבר יפה כאן.

בסוף החליטה ללכת על חולצה רגילה לבנה עם קשקוש עלייה.

ומכנס ג'ינס ארוך פשוט.

פתאום היא שמעה צלצול טלפון.

היא הלכה לענות.

 

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

 

"הלו?" אמרה תמרה.

"היי, תמרה." נשמע קול שמח מאוד מהצד השני.

"כן, זאת תמרה." אמרה תמרה ומרגישה

קצת צער שהתקשרה, היא לא רצתה להרוס לה את השמחה.

היא חשבה שעובדים על הולי, אבל היא פחדה לבסוף

שזה יתגלה כאמת ואז הולי לא תהיה חברה שלה יותר.

   לבסוף היא החליטה לומר לה.

' יהיה מה שהיה. ' אמרה תמרה בליבה.

"תקשיבי, הולי. עובדים עלייך, אני חושבת ששמעתי את סמנתה

וחברתה בריטני מדברים על זה."אמרה תמרה בנשימה אחת.

"וואי!" התחילה לכעוס הולי."אפילו לפרגן לחברה שלך את לא יכולה?

מה מפריע לך שאני יוצאת עם מישהו ואת לא?"

"מ..ה.. ל..א.. את.. לא.. מבינה.. או..תי.." אמרה תמרה מגמגמת,חוששת שאיבדה את חברתה הטובה ברגע זה.

"את יודעת מה? הבנתי את הקטע שלך, את תעשי את הכל כדי להרוס לי, הכל!" אמרה הולי בצעקה לטלפון וניתקה. זורקת את הטלפון על המיטה

ומתיישבת על הכסא שעמד בפינה בכבדות.

_-_-_-_-_-_-_-_-_-

 

-ב-18:45-

' טוב, הגיע הזמן להיכנס להתקלח.' חשבה הולי בליבה.

הולי נכנסה למקלחת, חפפה והסתבנה, יוצאת עם מגבת

שעוטפת את גופה השמנמן ומתחילה להתלבש.

אחרי שהולי סיימה להתלבש, היא שמה אודם שהיא

מונח עלייה בצורה מגעילה לעין, ויצאה מהבית והלכה לכיוון המסעדה,

היא נכנסה למסעדה, מביטה על שולחן מס' 2 ורואה את...

' אני לא מאמינה. '

אמרה הולי בליבה.

מי היה בשולחן מס' 2?

 

בפרק הבא!

 

ספויילרים ישלחו למנויים!

 

דרך אגב,עיצוב חדש!

 

ועוד משהו..

אני רוצה להודות לשתי הבלוגים הבאים על הביקורות הנפלאות!

 

בלוג מס' 1:

 

בלוג מס' 2:

 

תמיד פה בשבילכם.

 

חח בשניהם קיבלתי ציון נמוך ><

לא נורא, אני בטוחה שהעתיד של הבלוג יהיה טוב!

אם לא יהיו לפחות 15 תגובות (וזה עוד קצת) אני לא מעלה פרק.

 

אהה מחר חוזרים ללימודים, באסה!

שבוע טוב :)

נכתב על ידי כותבת|בדרך לפסגה :) , 27/4/2008 19:22  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

191
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכותבת|בדרך לפסגה :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כותבת|בדרך לפסגה :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)