שזה טוב שאני כותבת פה עכשיו, שזה טוב שהסיפור הזה פתאום חזר לי לראש, אבל אחרי שלפני כמה זמן קראתי שוב את כל הפרקים החלטתי שאני רוצה לכתוב עוד פרק.
ניסיתי לכתוב סיפור אחר, על משהו שיותר עניין אותי, גיליתי שלהתחיל סיפור חדש זה הדבר הקשה ביותר שיש, אז הנה אני ארבע שנים אחרי, חיילת בצה"ל - ילדונת בת 19 שהייתה אמורה להתבגר - חוזרת אחורה באחת התקופות היותר קשות שעוברות ועברו עליי...
לא מאמינה שמישהי תקרא את זה, לא מישהי מפעם לפחות אם אתן עדיין קיימות לכן שם, לא איכפת לי אם יהיו 0 תגובות או אפילו נאצה. אני צריכה את זה לצערי.
אולי היום ואולי בעתיד הקרוב הפרק יעלה, תצפו למשהו אפל וכואב, לא איכפת לי אם לא מציאותי או הגיוני, אני צריכה את ליאב עכשיו כדי שתעזור לי לחזור להרגיש. כמה עצוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Another Story