קו האופק.

אז מה לא קרה?

איבדתי חברה...לא יודעת אם לקרוא לה חברה, אולי יותר בכיוון של חברה לקבוצת חברים.

אבל בכל זאת נקשרתי אליה, יצרתי קשרים, סיפרתי לה, דיברתי איתה, ביליתי איתה, היא הייתה שגרה  מבחינתי..גם ריבים איתה היו שגרה מבחינתי...אבל השגרה נופצה והיא הלכה, כבר לא רואים, כבר לא שומעים.

ולא שזה חסר...אולי קצת...

בכל זאת היא הייתה בחורה מקסימה, אחראית, מטפלת בכולם, לא היה בה דבר רע מלבד אמא שלה...

ומלבד האנוכיות שלה (שהחביאה) וכמובן מהדרך שהיא משיגה דברים-בבכי!בכי!בכי!..

על כל פנים נסגרה דלת ונפתחה אחרת..

על כל פנים כרגע המצב "בסדר" , כלומר עייפה מאוד, הבית ספר כבר לא מענין, ומצד שני פעלתנית ומחכה לשנת שרות בקוצר רוח ולהתגייס..

אבל דבר אחד למדתי השנה...יש אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם...

כמה שיהיו קרובים אליך..

כמה שתעזור להם שקשה להם, קורה להם משהו..

הם יתקעו לך סכין בגב! (לא רק יתקעו, גם יסובבו ויוציאו-כדי למחוק ראיות)

כן, עליה אני מדברת, אני מתביישת שאני עוד מכנה אותה חברה

נכון היא אחלה, מגניבה, כיף איתה, אבל היא זיקית...משנה צבע וצורה לפ סוג האנשים שהיא איתם!!

זה קטע... איך היא מצליחה לעבוד על כולם ואף אחד לא רואה...לא שם לב...

יש לה חברה הכי טובה שמאוד קרובה אליי, אבל אני לא יכולה לדבר איתה-מהסיבה המודגשת..

טוב הבחורה הזו אצלי מזמן גמרה, נכון תגידו שלריב זה לא בוגר... תגידו!

אני לא יכולה לסלוח.... נשבעת!...אני מנסה...רואה את הפנים שלה ומתמלאת שוב זעם!

טוב אולי משהו לא בסדר אצלי..

מרגישה לא טוב עם הגוף שלי, אבל מצד שני לא מפסיקה לאכול..

שמנה מדי...אני שמנה מדי..

אני חייבת להוריד...

יש לי כל כך הרבה סיבות למה...כל כך הרבה יתרונות בלהיות רזה..

אבל זה כל כך קשה!!!!!

העיקר שבינתיים השאיפות שלי הגיוניות ומתגשמות...

תכננתי לעבור גיבוש לוחמות- חיל תותחנים –עברתי!

אך לפני אני עושה שנת שרות...בגרעין עודד..

טוב...יהיה בבסדר...

עד כאן. משדר הבכיינות של שקד. נתראה מחר, אותה שעה,אותו מקום...

333333333333333333333>